|
אצלה הכל בא בשלבים ושום דבר לא אישי.
אצלה צריך צעד-צעד כדי שתצא לחופשי.
צריך להסביר לה הכל כדי שתוכל להפתח,
והיא פוסעת לאט ובשקט כדי שלא תסתובב ותברח.
אצלה זה לא קל להודות ויש הרבה גאווה לבלוע.
היא לא קולטת (כמו אחרים) מהו הטוב ומהו הרוע.
אצלה צריך לעזור ולמשות מנהר של חולשה.
ומוכרחים כל הזמן להזכיר לה שרק צריך בקשה.
אצלה- תמיד היא נופלת וצריך לעזור לה לקום.
כי כל פעם מחדש מרגישה שהיא שוב מתחילה מכלום.
אצלה עכשיו הרבה יותר טוב והכל משתפר בהדרגה,
כי כשהיא אצלך בידיים- כבר נשכחת לה כל דאגה. |
|
|
הוא אדום, אך
מדוע? זאת לא
נדע.
הוא כועס? או
חולה? הוא מזרון
הפלוגה?
ציפורן חודרת עד
אמצע השוק?
מתוך המעיים
יוצא לו תינוק?
אמא ברחה עם חבר
לבגדד?
ואולי סתם קרא
איזה סלוגן
נחמד?
הוי האיש האדום,
האדום שבצד
נחיריך מופנים
אל עינינו לעד
צפונותיך
כמוסות, לא כבוד
תבקש
הוי האיש האדום!
תגיד, יש לך
אש?
זוזו לסטרי, רגע
לפני הצתת
הרייכסטאג |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.