אצלה הכל בא בשלבים ושום דבר לא אישי.
אצלה צריך צעד-צעד כדי שתצא לחופשי.
צריך להסביר לה הכל כדי שתוכל להפתח,
והיא פוסעת לאט ובשקט כדי שלא תסתובב ותברח.

אצלה זה לא קל להודות ויש הרבה גאווה לבלוע.
היא לא קולטת (כמו אחרים) מהו הטוב ומהו הרוע.
אצלה צריך לעזור ולמשות מנהר של חולשה.
ומוכרחים כל הזמן להזכיר לה שרק צריך בקשה.

אצלה- תמיד היא נופלת וצריך לעזור לה לקום.
כי כל פעם מחדש מרגישה שהיא שוב מתחילה מכלום.
אצלה עכשיו הרבה יותר טוב והכל משתפר בהדרגה,
כי כשהיא אצלך בידיים- כבר נשכחת לה כל דאגה.