לימור רביב / פורט סעיד |
את דמעותיהם של שבויי מלחמה.
להקליד מחדש
את כאבי התופת, המכות, ההשפלה.
לכתוב בתמצית עניינית
על הפשפשים שכיסו את קירות התא.
כמה פשוט, בעצם
לערוך את הרצון העז לחיות
ולסדרו בשמונה פסקאות
(קצרות, בבקשה).
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|