התבוננתי בצל
תחת דלתי
לא זז הוא
קבוע,
שעות רבות.
תהיתי
האם מאבני הרצפה
צמח לו פסל,
כאבולוציה טבעית
של סלע
השואף לחקות
אדם?
הבאה רוח העתיד
לתעתע בי,
ממתינה מאחורי דלתי
אדי קור מזדחלים מפיה,
מציירים מסלולים חסרי אפשרות
על דלת העץ המתה?
האם באו
לאספני
אבותיי העתיקים
מהים הזועף
נוטפי מים ובעלי זימים
רוצים שאחזור אל הממלכה הישנה
תחת הגלים
זועמים על הזמן אותו ביליתי
חופשי, נושם ומתהלך?
וחלומותיי הישנים
משכבר הימים
אשר להם הסבתי גבי
בכעס ואכזבה,
המחכים הם בסבלנות
בוהים בדלת סגורה,
שאכניסם חזרה לחיי?
ולמרות השערותיי
אין בי האומץ לפתוח הדלת
בפני הצל,
לאמץ גורלי בזרועות פתוחות
יושב אני ומתבונן,
עד שנשמעת
דפיקה. |
