מרגישה אותך מרחוק.
בכלל לא צריכה לראות אותך כדי לדעת שאתה באזור.
זה משהו באווירה שמשתנה לו,
משהו באוויר שנהיה קשה יותר לנשימה.
אז אני מסתובבת
ושוב רואה את פנייך
ומשהו שונה בך.
ופתאום מדבר אליי באותה הדרך
שדיברת אליי אז.
ופתאום בעינייך אני רואה את המבט המעריץ הזה שלך
מבעד לזכוכית עבה.
ואני קוראת אותך כמו ספר פתוח.
אני רואה את האיש ההוא שאני אוהבת מתחבא.
ומשהו לא נותן לו להגיע אליי.
משהו גורם לו להמשיך להתרחק.
ולמספר דקות אנחנו כמו פעם.
פעם שהפך לאחרונה להווה
וכנראה שיהפוך שוב לעבר.
אבל עכשיו אני יותר מבינה
ורואה גם את מה שאתה לא נותן לי לראות.
אבל מחר אני נוסעת.
ואתה במקום לתת לי את ליבך
שהיה שלי והוא שלי ותמיד יהיה שלי
מסרת אותו לאחרת.
ואני עולה למטוס, הגלגלים מתנתקים מהקרקע,
ואני יודעת שאולי לא אשוב לראות את המבט ההוא בעינייך.
אבל יודעת עכשיו שהוא קיים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.