אני מסתכלת סביבי.
מחפשת אחר עקבותיך.
וכלום.
את אינך לידי עוד.

אני נזכרת איך בשעות הפחד
עיגנתי אוניותי בנמליך.
בידיעה ששם הן יהיו מוגנות.
בטוחות.

את אוצרותיי החבאתי בחיקך.
למחסה מפני שודדים וגנבים.
בשעה שהיו אצלך,
כבר לא פחדתי שיאבדו.

את ליבי, החבאתי אצלך.
משמרת לעולמי עד.
מתוך הערכה כנה כלפיך.
מתוך ידיעה שתתייחסי אילו כשלך.

בעיניים עצומות סמכתי עליך,
הרבה יותר מכפי שסמכתי על עצמי.
ואת,
אכזבת. הלכת. נטשת...

איניותי טבעו.
אוצרותי נגנבו.
וליבי
ליבי נרמס...

חזרי אלי.
אני לא אני בלעדייך
אני...

עדיין מחכה לך!

נרשם בזמן של סכסוך רציני עם אחת החברות הטובות ביותר...
שאיזה שהיא סיבה מוזרה, אני עדיין מתה עליה...