מהי השעה שבה הלילה מוחלט
בסך הכל רבע לשתיים
לעמוד בכניסה
לא בפנים לא בחוץ
להיות דלת לכמה זמן
בן 22 עוד שבועיים
מובטל ומשמין
עדיין בתול
אבל לא סוגר אופציות
סוג של מוטו
תהיות על החיים
יש לך תמיד
אתה מתייחס אליהם ברצינות
רק בלילה
מתי שהוא מוחלט
הוא מוחלט רק מתי שאתה מחליט
וזה עוד התחכמות מטומטמת
בלי שום מטרה
בלי שום אמת
מה קורה לי?
איפה כל המילים שהיו לי בראש
איפה האמיתות
שישנו חיים של אנשים
איפה האמת שתשנה אותי
אני כמה למשהו אמיתי
ליותר מכמה דקות
אבל
יש יותר מידי מילים
לפחות מידי רגשות אמיתיים
יותר מידי ספרים
לפחות מידי קוראים
יש יותר מידי שירים
על אותו סיפור אהבה מיושן
כל הסרטים הטובים כבר נעשו
ונראה כאילו כל החיים כבר התקיימו
אנחנו השארית האחרונה בהחלט של אנושות
שגרה כאן פעם
וידעה מה לעשות עם הכדור הזה
איזה עצוב -
כל מה שנשאר
מאלפי שנים של תרבות
זה אנחנו,
ואנחנו לא יודעים אפילו להרגיש
אנחנו מזייפים
אנחנו תקליטים שרוטים בעולם של CD דיגיטלי
אנחנו קלישאות חבוטות
במעבד תמלילים מיושן
אנחנו במאים כושלים
של סרטי פורנוגרפיה זולים
סוג של אמנות
אנחנו מעגל סגור של תוצאה ידועה מראש
כרוניקה של יאוש סופי
מתלהבים בגיל 16
מתאכזבים ב-22
משלימים עם זה ב-23
ומתים מתישהו אחרי זה
אני רוצה
להמשיך לנסוע על הכביש המתפתל
בשעה שבה הלילה מוחלט
לגמרי לבד
שהפנסים לא יכבו
שהשמש לא תזרח
שהכוכבים ימשיכו להיות קטנים שם למעלה
שהפחד ימשיך להיות עמום שם בפנים
אני בונה על המילים המיותרות שלי
שימצאו לי אהבה, שיכניסו לי כסף
אני בונה על הכאב שלי
שימשיך להכתיב
גם בימים שהשמש מסנוורת
אם יבואו ימים כאלה
אני סתם חולה ירח מטושטש
מובטל טרי
די כשלון בתור אזרח
שואף גבוה, וזה גם משהו
כי בנצי אמר
שבמקום שבו יש שאיפות גבוהות
האופק רחוק
וגם האושר. |