הו מחזר צעיר, אתה עושה לי בלבול בראש, מוציא אותי מדעתי... אז
איך ידעת שזה בדיוק מסוג הדברים שמושכים אותי?...
לפעמים, אותן שיחות איתך, בטלפון, הן ההיי-לייט של היום שלי...
הן רק עושות לי טוב, מעלות לי חיוך על השפתיים, לצחוק - דברים
ששכחתי שאני יודעת לעשות.

וייתכן שכולם צודקים - אני אולי מפלרטטת איתך יותר מדי...
מכניסה בך תקווה ואז דוחה אותה.
אבל אתה, אדוני הצעיר מאוד, מבצע גם כן לא מעט תכסיסים
מלוכלכים.
כאשרלעולם אין לך די זמן, לדבר איתי ובכלל.
אתה תמיד צריך ללכת לישיבות, פגישות, לבדר איזה חבר, לעיתים
פשוט נגמרת לך הסוללה בפלאפון ואתה נאלץ תמיד לקטוע אותי באמצע
דברי, בדיוק כשיש לי איזה סיפור עסיסי ולבסוף אתה תמיד תוקע לי
אותו משפט מעורר זעמיי :"נדבר מחר סבבה?" לא, ילד, לא סבבה, זה
מעצבן, זה מטריף אותי, אני משתגעת, אני זועמת, באותו רגע אני
מסוגלת פשוט להרוג אותך או אפילו יותר נורא - להתאהב בך.

אני כנראה ממש נהנית לדבר איתך, יותר מכל אדם אחר כרגע, אולי
אתה האפשרות החלופית שלי... אתה יודע, איזה מין הסדר זמני עד
שבחור מבוגר יותר, לפחות בגילי, יופיע ויכבוש את ליבי בסערה.
אבל עד שזה יקרה יש לי אותך, כדי לשמור על כושר, כדי להיות
מוכנה לדבר האמיתי, אני עכשיו בכוננות, למקרה שיבוא מישהו. אז
שיבוא כבר, נו, רק שיבוא, בוא.