אולי זה הזמן להניח את מקל המסעות,
לשאוב שוב את פעימות ליבך אל נפשי דרך סימני שאלה ומחלוקות.
אולי זה הזמן לשבת דומם בפינת חדר רדום,
לשאוב שוב את טעם גופך אל פי כטעם יחיד, אהוב.
אולי זה הזמן לתת לך כל שבי דרך הכתב,
לשאוב שוב את יופייה של השירה מכל שאת נותנת בי.
אולי זה הזמן לשתוק,
אולי זה הזמן לאהוב אותך במציאות ולא בדמיון,
אולי זה הזמן לתת בך כל שאיפותיי,
אולי זה הזמן להפסיק לכתוב...
ולנשק אותך כמו שלא נישקתי אותך באף חלום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.