עור.
העור הזה.
היה פעם רך.
היה פעם נינוח.
כעת מחוספס
כולו חבול.

רגל
מוטלת
בגסות
על סדין מעופש
כגדם זר לי
אינו שלי.

תולה בה זוג אישונים מורחבים
אני קולפת וקולפת
את קול הזוהמה
את כל העור
ניכור חולני במסווה של גוף.

נועצת מחטים
בכל הר געש
אשר צמח לו בחוצפה
על עורי בעודו מייבב
ללא רחמים.

חתיכות קלופות של עור
מונחות כמכתבים
מעופפות בחדרי
גם הרוח סקרנית לקרוא הכתוב
בכל פיסת עור
אשר לא אני כתבתי בעצמי.


30.8.04