|
שבע הערומות דוהרות כמו רוח
בטלפי פרסות-הכסף של סוסיהן הבלתי-נראים
פנימה מבעד לתריס-המתכת
מקלקלקות בלשונותיהן פרסות פרסות
ושיער-ערוותן כמגיני-זהב.
ילד אחד מזדקף במיטתו, צורח בלי קול
בפיג'מת פסי-הסורגים של חלומותיו
מקווה ונבהל בו זמנית ופניו חיוורות בחשיכה
בעוד שבע ממשיכות בעינים פקוחות, לא רואות
ויוצאות בסערה דרך הקיר שממול. |
|
|
"תמיד כשכמעט
הייתי מנצח אותו
בשש-בש, שמעון
היה בא אלי
ואומר 'לא נעים,
הבן של אלוהים
והכל'. אז נתתי
לו. פייר? לא
הגיע לו."
(יהודה איש
אשדוד) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.