[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רועי בלום
/
בריאה

"עד כמה אתה כבר יכול להיות מתוח, עוד רגע ותתפוצץ, תירגע,
תנשום אויר", שיחררה מעט את ידיה מכתפיו הרחבות, נותנת מנוחה
לאצבעות הקטנות שלחצו ועיסו בחצי שעה האחרונה את הכתפיים
השריריות הגדולות של הזכר המוזר לו היא קוראת "אישי".
הוא התנשם בקול, מותח את אצבעותיו ומשחרר, משמיע קליקים קטנים
בכל פעם למרות שיודע עד כמה היא לא אוהבת את זה.
"אתה הרי יודע שלא יכריזו דבר לפחות עד השעה ה-36, קצת לפני
שהכדור האדום שלנו יתחיל להיות בהיר עד שכמעט ויעלם, אתה יודע
שהם תמיד עושים אותו הדבר ואתה בסופו של דבר סתם במתח". חזרה
לעסות את השרירים שלו בזמן שהוא צופה מרוכז בקיר המראה את
תמונת מאדים מרחוק.

הפיצוץ השקט העיר אותה למרות הכדורים שלקחה, השעה הייתה בקושי
28 ושש זוגות העיניים שלה נפתחו באיטיות אחת אחרי השנייה.
מופתעת מהרעש התרוממה מהעץ עליו בחרה לישון את 4 שעות השינה
המפוצלות שלה, זאת בידיעה שבלי 4 השעות הללו היא לא תוכל
להתרומם באוויר, לא משנה כמה הוא יתאמץ וינשוף לתוכה חנקן
וזרחן גם יחד.
הם ביחד כבר שלוש עונות. ראו את שמונת כוכבי הלידה כבר פעמיים
והפעם זו הפעם השלישית והוא כל כך רוצה. היא ידעה עד כמה הוא
רוצה, להפגין את היכולות שלו, למעשה גם היא רצתה להפגין את
היכולות שלה. לפרוש כנף כחולה, לידה שתיים סגולות בהירות,
להתרומם באוויר כאשר הוא אוחז בה בעוצמה, נושף בה ומענג אותה
תוך כדי שהיא ממריאה ולוקחת אותו למעלה אל קצה המערה.
היא ידעה עד כמה הוא מצפה לזה, הזכר יכול רק פעם בחייו להגיע
לקצה המערה, שם הוא יכול לעזוב אותה ולזכות סוף סוף.

היא התקדמה, יורדת מהגזע, ציפורניה החדות משאירות בו סימנים
דקים ארוכים, חורצת בו אותם, יודעת כי הסימנים ייעלמו עד הפעם
הבאה שיהיה עליה לישון. הגזע היה חי כמוה והיה זקוק לה כמו
שהיא הייתה זקוקה לו. הם היו מתחברים והוא היה יונק ממנה את
הרעל שלה. אז היא יכלה לפרוש את הכנפיים. בלי זה הוא היה נובל
ומת מחוסר מזון, והיא, כנפיה היו משמינות וגופה לעולם לא היה
מצליח להתרומם שוב באוויר.
למזלה הטוב העץ מצא אותה בשיא הכושר. יש נקבות שלעולם לא
מוצאים אותן או לוקחים אותן, אבל לה זה הגיע בדיוק בזמן. כמו
שלקח לה שתי עונות למצוא את העץ ועוד עונה עד שהוא הסכים לאכול
ממנה, הרי שלקחו עוד שתי עונות עד שהזכר הופיע.
הוא היה מרשים, השאיר באוויר פיסות של ריח מעצמו, מנסה למשוך
אותה מהעץ, לא מוותר. פעם אחר פעם ניסה לטפס אחריה, לתפוס
בכנפיה ולנשוף בה את עצמו, אולם העץ היה עקשן, רצה לבחון אותו
ופעם אחר פעם קליפתו הפכה דקה וחלקה והזכר החליק. למרות ששת
רגליו הזכר לא יכול לטפס על עץ שלא הרשה לו לטפס עליו. לא משנה
כמה מאמץ היה משקיע, לבסוף העץ היה מנער אותו והוא היה נופל על
גבו או על רגליו, תלוי במזל.
היו שנפלו על גבם ונשארו שעות וימים במצב זה עד שהעץ היה מרחם
עליהם והופך אותם, או שהנקבה הייתה עושה זאת. לא פעם היה הזכר
יחד עם העץ, מתכננים שהנקבה תעשה זאת על מנת שהזכר יוכל לנשוף
בה. אבל זה היה קורה רק עם נקבות מרדניות במיוחד והיא לא הייתה
כזו.

העץ רעד מעט כאשר היא עזבה את גזעו לבסוף בסיום הירידה,
הסימנים שהשאירה בו החלו כמעט מיד נעלמים, והגזע החל תופח,
ממתין לה שתחזור, יודעת כי העץ הוא בעל רעב אין סופי.
היא התקדמה לכיוון הזכר אשר עדיין הביט על הקיר, תמונת מאדים
לא השתנתה כמעט, אולם רעד כלשהו בו גרם לה לתחושת שיכרון קלה.
הוא עזב את הקיר ונצמד אליה, ששת רגליו אחזו בה מלמטה, לא
נוגעות חלילה באף לא אחת מהכנפיים הרגישות, והוא החל מנפח אותה
בגז שצבר בתוך עצמו.
התחושה כמו בכל פעם היממה אותה, ולאחר זמן קצר כנפיה, שהיו
צמודות לגופה, החלו להיפתח.
גליל אחר גליל הן נפתחו ונמתחו עד שהיא הרגישה שהיא רוצה
לצרוח. היא חשבה להתחנן שיעזוב אותה אולם ידעה שלא תוכל, והוא
המשיך וניפח אותה בגז שלו, מתאמץ להיצמד אליה בכל רגל מרגליו,
אוחז בראשה בעזרת ידיו בעוצמה, ממתין שהיא תתחיל להתרומם.
הכנפיים החלו לנוע מלמעלה כלפי מטה, אחת אחרי השנייה ללא סדר
ברור, הוא שילב את רגליו ביניהן מבלי להפסיק לנפח אותה והחל
מכוון את הקצב, יודע שהיא לא מסוגלת לשלוט בהן יותר משהוא
מסוגל לשלוט בדחף למלא אותה.

הקול לפתע כמו השתנה ושינה את צבעו. מבהיר הכוכב האדום הפך
כמעט שחור. מבחינת שניהם זה היה האות, הוא החל ממלא אותה בגז
השני שהיה בו, היא לא ידעה מה הוא הגז הזה, מעולם לא עניין
אותה, כל שידעה הוא כי אז כנפיה יתנופפו בצורה מהירה יותר מאי
פעם. ידעה שהוא חייב לשלוט בהן אחרת מיד לאחר שיתרוממו יתרסקו
על הקרקע ויכשלו, ואפשר להיכשל רק פעם אחת, אם נופלים מגובה רב
מדי.

הכנפיים הפכו מתואמות בזכות רגליו השריריות. כתפיו נאנקו בשל
העוצמה בה היה צריך להחזיק אותה ולשלוט בה על מנת שיוכלו
להתרומם בקלות ובמהירות.
הגופים המחוברים שלהם החלו לפתע לעזוב את הקרקע והיא בתחושת
ניצחון הרגישה איך היא נוסקת כלפי מעלה.

הוא היה מרוכז לחלוטין בכנפיה והיא בחרה רק להביט בלי להפריע
לו, יודעת כי רק הראשונים שיגיעו יזכו, כי מי שמאחר לא מקבל
דבר. יודעת שרוב הסיכויים הם שבמידה ויכשלו עכשיו אז היא תצטרך
למצוא גם זכר חדש וגם עץ חדש.
זה כבר קרה לה פעם, שהיא נכשלה, העץ הראשון שלה סרב לתת לה
לטפס עליו ואלמלא העץ הזה הייתה בוודאי נמוגה לאחר שגופה לא
היה מסוגל לזוז מרוב שומן.
כבר היו כאלו שהגיעו למצב כזה, היא ראתה שתיים כאלו בדרך לפני
שמצאה את העץ שלה. הם הפכו למסה גדולה ולבסוף לאבן, עיכלו את
עצמן מבפנים עד שלא נשאר מהן דבר.
גם הזכר שלה באותה תקופה נעלם במהירות לאחר שנכשל, הוא איבד כל
סיכוי לזכות, לזכרים יש גז רק לפעם אחת אמיתית. הגז מהסוג שהוא
מילא אותה בו עכשיו, זה שאת שמו לא ידעה, קיים להם מהרגע בו הם
מופיעים ולאחר שימוש אחד בו, במידה ולא זכו, הוא נגמר ואין להם
סיבת קיום.
למיטב ידיעתה חלק גדול מהם מאבד עצמו לדעת, אחרים נשארים לבהות
כלפי מעלה לעד, יודעים כי אין משמעות עוד לקיומם.

היא חשה איך הם מתרוממים, בהתחלה לאט ואז במהירות הולכת וגדלה.
עיניה הביטו על העץ שלה בזמן שהיא החלה לחלוף ולעלות מעליו,
היא ראתה אותו מנופף בענפיו בהצלחה, יודעת כי הוא מצפה להצלחתה
בדיוק כמוה וכמו הזכר.

האוויר החל להשתנות וראייתה היטשטשה לאט, היא ידעה כי ככל שהיא
יכולה לראות פחות עכשיו הרי שהזכר יכול לראות טוב יותר, הוא
הפך להיות הנווט בטיול שלהם כלפי מעלה, עצמים נוספים עלו כלפי
מעלה איתם. היא ידעה כי מאות מצטרפים אליהם לתחרות. אולם רק
אחד ואחת יזכו פה.
החושך הפך לטבע שני לה.
הוא המשיך לאחוז בה בכוח, מנווט את דרכו בעזרת כנפיה וידיו
שחררו את נפיחת הגז האחרונה שהייתה בתוכו לתוכה.
היא ידעה כי אם הגז לא יספיק כעת או שהוא שיחרר את הגז במהירות
רבה מדי או מוקדם מדי, הם יפסידו בתחרות. זוג אחר ינצח אותם
וייקח את הפרס.
דמעות עלו בעיניה, נזכרת כיצד הפסידה בפעם הקודמת שהייתה
בתחרות, יודעת כי במידה והעץ לא ניקה אותה משמניה הצומחים
בתוכה באופן מתמיד בצורה מספיק טובה, הרי שגם אז תיכשל.

הריח הלם בה בעוצמה כאשר הזכר החל להרפות מאחיזתו, להפתעתה היא
שמה לב כי היא שוב רואה מעט. מעין פתח היה לפניהם, דומה לפרח
אשר רק נפתח. גופה משך אותה לשם וכבר לא היה צורך בזכר שיכוון
אותה.
נראה היה לה כי הוא בקושי רב תופס בה ובטח שאינו יכול לכוון את
כנפיה, אולם עכשיו היא כבר לא הייתה צריכה אותו לשם כך,
במהירות הם החליפו תפקידים והיא החלה להוביל את התחרות במקומו.
השימוש שלו בכל הגז שבו גמר את כוחותיו אבל הספיק כדי להביא
אותם למקום בו עיניה ראו בצורה שבה מעולם לא ראתה. האור הבהיר
היה חד יותר מאשר בעבר, הצבעים כצבעי הקשת, אדום וכתום
מעורבבים בכחול, כמעט יכלה לחוש את הטעם של כל צבע שנגע בה,
והצבעים כולם יצאו מתוך אותו הפתח. כנפיה המשיכו לנוע כמו מתוך
עצמן, יודעת שהגז שהכניס לתוכה כבר מזמן נגמר. ועתה עליה לעשות
את שלא ניתן כמעט, לעוף בכוחות עצמה כאשר זכר מחובר אליה
ולהגיע לפתח הקרוב.

קול מאחוריה הראה לה כי אינה היחידה החשה בצבעים ובפתח, שתי
נקבות אחרות, קטנות ממנה, היו רק מעט מאחוריה. היא הגבירה את
קצב הכנפיים שלה, החלה מתרחקת מהן לכיוון מרכז הפתח.
זעקת ייאוש בקעה משתיהן ואולי מכל שאר מאות הזוגות שהתחרו כאשר
היא הצליחה להגיעה ראשונה לפתח, שם הזכר עזב את גופה ונפל לתוך
הפתח הרך.
הפתח נסגר אחרי שהיא נכנסה. גופה היה מותש וכנפיה החלו
מתקפלות, מתגלגלות מחדש לצורה בה הן היו לפני התעופה.
היא הבחינה בזכר שוכב מעט אחרי הפתח, גמור מעיפות, מביט בה,
מאושר. היא שמחה בשבילו אבל יותר שמחה בשבילה בזמן ששכבה בתוך
הפתח גם כן, סחוטה מעייפות, ממתינה לפרס שלהם שיגיע.

לרגע חשבה שראתה דמות מתקרבת ואז הבינה כי החדר עצמו משתנה,
היא והזכר נעמדו על מנת לזכות במגיע להם. הוא על ששת רגליו,
ידיו באוויר וגופו השרירי מנצנץ לידה.
היא על שתי רגליה הקטנות וגופה השברירי, ממתינה לידו.
שני עלים יצאו מתוך לשד הפרח בזמן שהחדר בו היו שינה את צורתו,
הם ריחפו לכיוונם באוויר, כל אחד מהם בחר לעצמו מטרה, עלה
לכיוונה ועלה לכיוון הזכר.
היא הושיטה את ידה לזה שריחף לכיוונה למרות שלא ידעה מה אמורה
לעשות איתו. העלה היה רך וריח חזק נדף ממנו. מופתעת ראתה את
הזכר מכניס לפיו את העלה שלו ובחרה לעשות כמוהו.

אושר מילא אותה בצורה שבה מעולם לא הייתה. הזכר נצמד אליה
ולפתע ממקום לא ברור החל לנשוף בה גז לא מוכר, היא חשה איך
העלה שלו ושלה מתאחדים באמצעות הגז ואז הזכר המתמוטט לאחור,
גמור.
לא בטוחה איך יודעת, אספה את הזכר ברגליה והתרוממה באוויר.
מופתעת שמה לב כי כנפיה ישרות ואינן מקופלות. היא החלה לרחף
לכיוון הפתח שנראה כי נפתח שנית.

הזכר התעורר בזמן שהיא לקחה אותו איתה החוצה, עיניו בהקו והוא
החל מנסה להשתחרר ממנה.
מפוחדת המשיכה לנסות לאחוז בו בכוח בזמן שירדה כלפי מטה, יודעת
כי אם ייפול לא יישאר ממנו אפילו זכר. אולם הזכר, שהיה חזק
הרבה יותר ממנה, הצליח להשתחרר והחל נופל במהירות.
היא החלה מרחפת אחריו נותנת לגופה ליפול על מנת לתפוס אותו,
ואז הבחינה כי מבנה גופו השתנה, שתיים משששת רגליו נשרו לו,
ושלוש כנפיים צמחו על גבו במהלך הנפילה. האוויר החם שבמערה
ייבש אותן והן החלו נפרשות.
נדהמת ראתה אותן נפתחות: שתיים ירוקות ואחת צהובה אשר כמעט
ונעלמה בתוכן.
עוד יותר מופתעת ראתה כי הוא מתחיל להשתמש בהן עוד לפני שהגיעו
לקרקע, והיא מצאה את עצמה כאשר הוא מרחף לעברה ומושך אותה
לכיוון יעד לא ברור.

היא ריחפה איתו בזמן שהם הנמיכו והבחינה כי הם מתקרבים לעץ
שלה, גופה חש נינוחות והיא הצטרפה אל הזכר בתעופה מהירה לכיוון
העץ.
נראה כי העץ הבחין בהן. פריחה ורודה דקיקה מילאה את ענפיו.
אז נחתו שניהם על העץ ונתנו לו להוציא מהם את הרעל כמו בכל
פעם.
הפעם העץ משך מהם יותר מהרעל והם חשו איך גופם שוב משתנה. הם
התכווצו וגופם הישן החל נעלם.
מחשבותיהם התאחדו והם מצאו עצמם פתאום במקום שניים אחד יחד עם
העץ, ישות אחת שצומחת במהירות למשהו אחר. משהו קשה.

פיצוץ נשמע דקות לאחר מכן כאשר זרע חדש נורה מתוך העץ ללא
כיוון מיוחד.
הזרע נחת על הקרקע ומיד החל לצמח שורשים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה אתם מתלהבים
מנחליאלי?
כשיגיע החורף
הוא יסתלק.
אבל אני? אני
נשאר לתמיד.
ואני יחרבן לכם
על האוטו עד שכל
הצבע ירד.


ינשוף.


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/10/04 18:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רועי בלום

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה