הפרח הצהוב לא מסמל כלום.
אבל הוא פרח צהוב,
גדול,
גם לא הסרט הוורוד,
או האגרטל הסגול,
או הדברים בהם שיחקנו אתמול.

אני, גם,
לא מסמל יותר מידי,
ואני לא כזה גדול.
ולי לא קשור סרט,
אף אחד לא, ישמור אותי-
באגרטל,
וישקה אותי-
כמו שמשקים פרחים,
ויתגאה בי-
כמו שהתגאית בפרחים
שהחבר שלך הביא
הביא לך פרחים,
החבר שלך-
אני.

מן חיוך עצוב עכשיו חייב להיות מחוייך,
ומבט מהורהר, מהורהר,
נזכר:
האגרטל נישבר.
אמרתי שהוא דק מידי, נכון?
והפרחים נבלו,
היה ידוע שיסתיים החלום.

עכשיו יש לי זיכרונות לשחק אתם
להציב אותם,
במהלך אסטרטגי מבריק.
שח מט, אהובתי,
אני פשוט לא יודע להפסיד.