אתה שם, אפילו אם לא בטווח ראייה
אתה שם, והנוכחות שלך מורגשת.
הלינאריות של הזמן מעגלת קצוותיה,
ועוצמת חיכוך הקטבים,
גורמת לי להסמיק.

אני חושבת עליך מבלי לחשוב.
כשלפתע אתה מגיח באוזניי,
ואני שומעת אותך צוחק,
והדיבור שלך שלפעמים מרגיז אותי,
הופך את כל העולם לשולי-
מלבד הקצב בו הוא מתנגן.

מהי נשיקה שלך? מבטיך עצובים,
והידים שלך שמפחדות לאחוז,
אולי מפחדות להיאחז.
ואיך שאתה מתרחק כל פעם שאני מתקרבת.
לאן אתה הולך?
והאם אתה חושב עליי?

ושוב ציפייה, ושוב אכזבה. איפה אתה?
ובסוף אתה תמיד מגיע כשאני לא מצפה לך,
משחק בי בקצב נשימותייך בלי לדעת,
העור שלי סומר.
מתרגשת ממך.
פתאום יש טעם לחיים.