יש לי אמונה בגורל,
אני מאמין שזה יקרה,
ויום אחד את הראש ארים,
ואותה לצידי מחייכת אראה,
לא פגעתי, היא תאמר,
הייתה לי רק אשליית אהבה,
משחק של פיתוי,
ולא בדיחה עצובה.

ואנשים עושים טעויות,
אפילו מבלי לראות,
מחפשים להבין, לדעת,
הורסים חלום לאחרים,
מבלי אפילו לגעת,
והיא, לא הרבה חשבה,
ראתה כי מבחוץ קצת יפה,
הנה, עוד בדיחה עצובה.

היא נתנה לי להבין,
שאין בה שום דבר,
ובעצם זהו עולם אכזר,
וגם החיים כאלו קרים,
את עצמם משעממים,
והנשמה מדמעות עוד רטובה,
אל תספרו, אל תספרו לי,
עוד כזאת בדיחה עצובה.

ואני ככה נמתח בין כולם,
שקר ואמת חיים באותו עולם,
אחד מושך ימין,
השני מושך לשמאל,
האינטרס פועל,
ההיגיון אבד לו מתחת לחול,
מתי ילכו שניהם בדרך הטובה,
יצחקו קצת יחדיו,
לא ישמעו סתם בדיחה עצובה.

זה ממש לא היה יום סגריר,
סתם ערב חם ולחות באוויר,
אבל הקבוצה בסוף הפסידה,
כיבו לה ת'אור, ושוב רק כמעט,
מהתהילה את עצמה הפחידה,
איך נפלו גיבורים, כואב ולאט,
דקה אחרונה, פאקינג קיבינימאט,
צפוי וצובט, וברקע התקווה,
אחרי חצות, נכתבה שוב בדיחה עצובה.


היא נתנה לי להבין,
שאין בה שום דבר,
ובעצם זהו עולם אכזר,
וגם החיים כאלו קרים,
את עצמם משעממים,
והנשמה מדמעות עוד רטובה,
אל תספרו, אל תספרו לי,
עוד כזאת בדיחה עצובה.

ויום אחד אני אקום ואלך,
אברח מבלי לחייך,
יום אחד אני אקום ואעזוב,
אספר שהיה גם קצת טוב,
בפנים קרות אני שוב אשקר,
לא אסביר למה רע לי,
את,
לא אדע כבר מה בא לי,
את,
פשוט אברח למקום אחר,
סתם חשבתי, טוב יותר.

וגם החיים כאלו קרים,
את עצמם משעממים,
והנשמה עוד בוכה מאהבה,
אל תספרו, אל תספרו לי,
עוד כזאת בדיחה עצובה.