ילד בודד,
כותב שיר על חוף הים,
שואל היכן האושר קיים,
ואם עליו הוא לא פסח,
והלב שלו מתישהו יזרח,
ויפגוש לו נסיכה,
עם חיוך וכתף לקצת תמיכה.

ילד בודד,
סיפרו לו פעם,
אין דרך לאהבה,
כי האהבה היא הדרך,
לחבק זה בערך כמעט,
לנשק זה כמעט בערך,
ולילד אין אפילו שביל,
אפילו לא צעד קטן להתחיל.

ילד בודד,
השמיים מתענגים בירח דבש,
והוא מתחתיהם, לבד ומיואש,
השעות הקטנות של הלילה,
והעיר קורנת זוגות אוהבים,
רק הוא בחוף יושב בחשיכה,
שוב ישכב לבד אל מול הזריחה.

ילד בודד,
הכאב לאט אל הים מחלחל,
עוצם את עינייו שוב ושואל,
היכן הילדה, החצי השני שלי,
האהבה הקטנה שלה רק מייחל,
והגלים סוחפים לו את החלומות,
סוערים ומנפצים את כל התקוות.

ילד בודד,
סיפור עצוב, גורל כתוב,
שום דבר לא גורם לו לפחד,
אין לו אלוהים, אין לו מפקד,
זה רק הוא שמכור לטיפה המרה,
שמוכרת לו עוד אשלייה קרה,
זה רק הוא וליבו האוהב,
כי הרי רק הנשמה יודעת גודל הכאב.

ילד בודד,
כמה שתשמע, כמה שתראה,
לא תבין אהבה עד שבתוכך היא תהיה,
כמה שתדמיין, כמה שתחשוב,
לא תבין באמת עד שתתחיל לאהוב,
כמה שתרצה, לטוב או לרע,
לא תבין אמת עד שאהבה תדע,
כמה שתדבר, כמה שתספר,
לא תבין עד שקופידון אותך יבקר,
כמה שתשתדל, כמה שתתרגש,
לא תבין עד שתבער בליבך האש,
וכמה שתכתוב, אוו כמה שתכתוב,
כן, לא תמיד לאהבה יש סוף טוב,
וכמה שתחלום, אוו כמה שרק תחלום,
כן, בסוף תמיד תחזור לאותו מקום,
לאותו חוף עם ירח הדבש,
תחזור לשם שוב עצוב ומיואש,
לאותם הגלים, הסוחפים והסוערים,
תחזור לשם בצעדים קרים,
בשעות הקטנות שלפני הזריחה,
תחזור לבד בלי הנסיכה,
כי רק את הדרך לחוף אתה יודע,
ולמדת כי לאהבה זה סוף פוגע,
ותמרר בבכי, בקול רועד,
כן, אני שוב ילד בודד.