מאז ומעולם לא אהבת את אור השמש, את זה אני זוכר נהדר. את גם
מעולם לא ידעת איך להעביר את הזמן לבדך. לכן תמיד לקחת לעצמך
צעצועים. אני יודע, כי הרי אמרת לי שאני אחד מהם. כנראה כי אני
הצעצוע שלך, את לא מתייחסת אליי ברצינות. נו טוב... זה כבר לא
חשוב. ועכשיו רק בגלל שאני הצעצוע שלך, אין זה אומר שלא מצאתי
דרך לגרום לך לזכור את פניי מעל לפני הצעצועים הקודמים שלך.
הכי מצחיק אותי, ש'הוא' מתנגד לרעיון שלי, הוא טוען שהסיבות
שלי מאוד לא נכונות בשביל לעשות את מה שאני מתכנן.
אני לא יודע למה בחרת בי להיות הצעצוע שלך, כמה צעצועים היו
עוד לפני, ועד כמה כל אחד מהם היה חשוב לך בזמנו. ואפילו לא
אשאל אותך, כי זה יהיה מאוד לא צעצועי מצדי.
אני מאוד מצטער שאני עושה לך את זה, אבל הגיע הזמן שלי להיפרד
ממך לשלום. אני אתגעגע לשחק עם הניבים שלך בשעות הלילה
המאוחרות. אני אתגעגע לחיוך האפל הזה שלך.
אבל אני מצטער, הצעצוע הזה - פג תקפו. 'הוא' צורח יותר ויותר
חלש בראש שלי, עכשיו כשהדם זורם מהורידים. חיבבתי אותך כל-כך,
אבל אינני מוכן להמשיך להיות הצעצוע שלך יותר, להתראות...
יודעת מה, אני בכל אופן
מתנצל על כך שהרסתי לך ת'צעצוע
שלך.
נ.ב.
27/10/04
חבר'ה!
אני מבין את הרצון שלכם לשפוט אותי!
אבל מי מכם קרא את כל חמשת החלקים?!
זה החלק האחרון בלבד!
(הצורך שלי להוסיף זאת בחלק האחרון רק הורס הכל, באמת תודה למי
שקרא עד כה ונתן מה שנתן מבלי לקרוא הכל. שיהיה לכם יום
טוב...) |
