נביעה ברייל / ועוד |
בן קיר אפור
לבד שקוף.
נצנצת בתוכי שעות,
כמעט ולא הכרתי אותך יותר
פתאום שהיתי בתוך מראה שקופה יום,
ולילה לא ישנתי
מתהפכת במיטתי.
בטחתי בך שלא תאמר עוד מילה
וצדקתי.
כמו פרח רענן שותקת
לא רוצה עוד
"לקום" צעק בי הכל
אל תאמר לי תנוסי.
אל תאמר לי: "את חייבת ולי לא נותר...
אלא"
עזוב את הנפילים כשהם עצובים
הם רק מחפשים שקט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|