מנסה לכתוב אך הכל נמחק מהדמעות, הן זולגות ואני לא יכול לעצור
אותם. מנסה ומנסה אך לא מצליח.
ככה זה דכאון, בעולם שלנו הכל טוב ויפה או לפחות ככה אנשים
חייבים להראות את זה, אך בבתים כולם בוכים להם, ורק שלא ישמעו
אותם.

אני מושלם ויפה, כך אומרים לי, אבל מה זה בכלל שווה כשמבפנים
הכל ריקבון אחד גדול, כשבפנים אתה לא יודע מה ומי אתה.
אולי אני קוקסינל, אולי אני אשכנזי ואולי אני סתם אדם דפוק שלא
יודע מה הוא עושה, אבל לי נמאס להסביר לאנשים על דברים שונים
ומשונים.

שעתי הגיעה, אז רק אגיד שאין דבר כזה, אלוהים, ואם היה, אז לא
היו מתים כל כך הרבה אנשים חפים מפשע, שהחרדים יזדיינו עם כל
ההשערות שלהם. אין הסבר לכך שמתים אנשים.

בחיים האלו בלי קשרים וקומבינות אתה לא שווה, ולי אין לא את זה
ולא את זה, וגם אם יש, אני לא רוצה לחיות דרך זה.
איבדתי את מטרת החיים. למה לחיות כדי שתהיה לי בגרות מזדיינת?
מה זה יעזור לי בחיים?
אחרי הכל אני לא אגשים איתה חלום, כל החיים האלו למדתי בשביל
ההורים שלי, ועכשיו גם בשבילם לא שווה ללמוד,
יש תחושה של יאללה, שתהיה לי איזה מחלה סופנית, יאללה, אני לא
רוצה בחיים האלו. תנו את החיים למישהו אחר, למישהו שמעריך
אותם! אם הייתי יכול, הייתי מחייה כמה אנשים במקומי. הכל בשביל
שלמישהו יהיה קצת יותר שמח.
עם המצב של היום אין לי מושג למה אנשים שואפים בכלל, כי אני לא
מצאתי את מטרותי בחיים האלו.
תחשבו איזה טוב לכם שאתם לא עניים, או עבריינים, ולהיפך!