בשלג,
בקור,
הם הולכים.
לא יודעים לאן.
מפחדים.
קופאים מקור.
אך ממשיכים.
מי שעוצר -
מפגין חולשה.
מי שמפגין חולשה -
דועך.
בבגדים קרועים,
קרים,
ממשיכים לצעוד.
האם סבלם ייפסק?
האם מותם ייקח אותם בייסורים?
האם הם יראו את הסוף?
האם יהיה סוף?
לאט לאט,
מספרם הולך ופוחת.
חלקם ברחו.
ידעו מה יקרה להם, אם רק ימשיכו לצעוד.
נתנו לעצמם תקווה אחרונה.
ניסו להציל את חייהם.
האם הצליחו?
האם נתפסו?
האם מתו בעודם בורחים?
חלקם דעכו בעודם צועדים.
לא יכלו יותר,
ופשוט נפלו על האדמה הלבנה והקפואה.
ולא קמו יותר.
ידעו שלא יוכלו להינצל.
ידעו שתמו חייהם.
חלקם עדיין צועדים את צעדת המוות.
אל המכונות הגדולות, האכזריות, הקרות,
שמופעלות בידיי מפלצות שאין טיפת רגש בליבם,
טיפה של אהבה...
קוטפים אנשים מהעולם, בלי שישימו לב.
שומעים את הצרחות,
ולא שומעים.
רוצחים. |