"צריכה אותך. אני הולכת לאיבוד, צריכה
שתחזיק לי את היד ותמשוך אותי אליך. אני מפחדת".
מפחדת לטעות בשבילים ישנים וחשוכים משלי
מפחדת שלא אמצא את הדרך חזרה.
החזק לוקח מן החלש, אבל החכם לוקח מן החזק.
במשוואה הזאת אני החלש, לא שום דבר אחר.
ובשבילים הללו שהם שלי בלבד כל שמרצד לפני עיניי
הוא עכבישי זכוכית קטנים
שמחזירים קרני אור משום מקום. אולי ממך.
ורקני האור שלי שמשתקפות ומשחקות בתעתועי ראייה
עם עכבישי הקטנים מתמעטים גם הם, ואני נותרת לבדי
בשביל שהולך ומחשיך.
צריכה שתעזור לי יקירי כי את הדרך אני לא מוצאת לבד.
העכבישים שלי כמעט ואינם. ואני חלשה, כל כך חלשה.
ואתה יודע טוב מכל אחר עד כמה אני מפחדת מהחושך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.