|
22.07.01
נטול רגשות אשמה
הבטתי לאחור
הישרתי מבטי לעיני המוות
והוא הזמין אותי לדו-קרב על חיי
נטול יכולות שכמותי
לא חדלתי מלרעוד
מגיר זיעה דביקה
וריח הפחד נישא למרחוק
ללא קהל וללא רחמים
רק אני והמוות ניצבים
על בימת החיים
הוא מכה בי
ואני מקופל
הוא צועק בשמי
ואני מייבב בבכי
תחושה של קהות בראשי
כמו ריחוף בשמיים אינסופיים
אני בורח
ולפתע הוא מולי
אני סב לאחור
והוא במוחי
אני מביט בעיניו
בוהקות ברשעות
עוצם את עיני
ומשפיל מבטי
ידיו ושיניו
מחללות את גופי
אני צונח מטה ולא יכול לעצור
חבטה פתאומית של סיום
מבעד לחושך
ואני נכנע. |
|
|
כשפגשתי את
הזוזו לסטרי הזה
ישר קלטתי שהוא
מוזר, קודם כל
היו לו שני
אפים, אחד במקום
הרגיל ואחד ליד
הביצים, כל פעם
שהיה מגרבץ הוא
היה דופק גם
אפצ'י הגון.
זה יצר בעיה כי
הוא שמר את
הקוזלך שיצאו לו
מהאף (ומהביצים)
הוא היה אוסף
אותם לתוך
קופסאות גפרורים
ומוכר בשמונים
שקל לקופסה, היה
קשה אז, אבל
הסתדרנו.
יגאל עמיר מעלה
זכרונות בערב
הווי וסלוגן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.