היא הסתכלה מבעד לחלון כבר לא היה טעם להכחיש כבר לא היה טעם
להמשיך לנסות להיות אחרת היא ידעה שעכשיו היא חוזרת למה שהיתה
מבעד לחלון ראתה איך החיים המשיכו אבל היא לא המשיכה איתם היא
לא יכלה ברגע לשכוח את כל הטוב שהיה לה היא לא יכלה ברגע אחד
להיפרד מהאהבה שעטפה אותה אנשים הסתכלו אליה ולא הבינו למה היא
עצובה הרי היא חזרה לבית שלה אבל רק היא ידעה שזה לא באמת הבית
שלה לא באמת המשפחה שלה ולא באמת החברים שלה הם רק סיפור כיסוי
לבדידות שלה היא הסתכלה על השמים בתקווה למצוא אות או סימן
שיראה לה שזה רק חלום אבל היא לא מצאה עד כמה שניסתה בתוך תוכה
היא שאלה את ה' בשקט, למה? למה אחרי שהיא חיכה חיוך אמיתי? למה
אחרי שהיא הצליחה להוריד את המסכה? למה אחרי שהיא הצליחה סוף
סוף להיות מי שהיא ואהבו אותה? היא לא קיבלה תשובה היא רק ישבה
מסתכלת מבעד לחלון ולא מצאה תשובות שיסבירו לה למה ככה זה צריך
לקרות
היום היא כבר המשיכה בחייה היום היא בבית שלא באמת הבית שלה
היום היא עם המשפחה שלא באמת המשפחה שלה היום היא עם החברים
שלא באמת החברים שלה נכון היום היא מתגברת ועדיין שורדת והיום
היא יותר חזקה אבל עד היום כל פעם שהיא מביטה מבעד לחלון היא
לא יכולה שלא להיזכר באותה פרידה