התחלה.
בחורה מתקשרת לבחור.
בחור לא עונה לטלפון.
בחור מבחין במספר לא מזוהה.
בחור מתקשר.
בחורה עונה.
הוא מדבר.
היא עונה.
היא מדברת הוא מקשיב. כן. יש כאן ניגון.
הוא מתקשר. היא מתקשרת. הוא מתקשר. היא נעלמת...
הוא נעלב, כן קצת מאוכזב, מתקשר, משאיר הודעה. מבואס.
בחורה מתקשרת לבחור.
בחור לא עונה לטלפון.
משאירה הודעה.
בחור שומע הודעה.
הלב נפתח.
בחור מנסה להבין את ההודעה.
הוא נכשל.
בחור מתקשר למספר שנשמע דומה למספר שבהודעה.
אישה עונה. הלב דופק: "זו טעות במספר - היא עונה".
בחור מנסה מספר שני.
משיבון מצייץ בצד השני.
בזק נחלץ לעזרה. 42 על 42, והכל מסתדר.
היא מדברת.
הוא מדבר.
התרגשות של אביב באוויר דירה 14,
אי שם בבית קומות בדרום ת"א.
שפופרות הטלפון חוזרות לבתיהן.
בחור נוסע אל הטבע.
הטבע מחייך אליו, אך הוא ממהר.
פלאפונים מורמים. נקבעת פגישה.
הבגדים מלוכלכים. יש ג'ינס אחרון נקי.
יוצא לדרך, סקרן.

הפגישה :
אור במדרגות. צעדים יורדים. לא זו לא היא.
חושך.
שוב אור במדרגות. צעדים יורדים. רגל עדינה צצה, עוד רגל
אחריה.
גוף מופיע אחריהן. פנים יפות ומחייכות מסיימות את התמונה
הנחשפת.
האם התגשמה הפנטזיה?
למי אכפת? למה זה משנה?
היא מחייכת.
לבחור נעים, נראה שגם לבחורה.
הולכים.
השיחה קולחת.
בית קפה.
חוזרים הביתה.
יושבים, מקשקשים.
הולכים.
מגיעים לפתח הבניין. נפרדים בנשיקה.
אביב באוויר? נראה שכן.
היא מתקשרת. הוא עונה. מדברים.
הוא מתקשר היא עונה. מקשקשים.
נפגשים.
נוסעים לאכול.
יושבים במכונית. נפרדים במגע.
אביב באוויר? נראה שכן.
הטלפון ממשיך לעבוד.
כן, הגלגלים זזים. הכל קל.
לא. על החיכוך העוצר, לא נראה ששמעו כאן.
יום חמישי כבר. נפגשים.
הרכבת עוד נוסעת.
הנהגים מסרבים להאמין. מחסום.
הם לא לוחצים ברקס, אבל המחסום עוצר.
חוזרים הביתה.
יושבים זה לצד זו. נפרדים.
טלפון מורם. קצת כבדה השפופרת מיום האתמול.
מקשקשים. החיכוך ברקע, משמיע צרימתו.
נפגשים.
רואים סרט.
חוזרים הביתה.
נפרדים.
רעש רקע צורמני נשמע ברקע. הוא סוגר את אוזניו.
חושך בחוץ, הוא מחפש את השמש.
מוצא נורה בבית, צובעה בצהוב, ויושב מולה. מדמיין.
"האביב כבר לא כאן" לוחש רעש הרקע: "ההבטחה כבר הלכה".
סיום.