יש לך פור עליי אני יודע.
אני רואה אותך.
כן. מידי פעם. כל פעם מחדש.
אני בסיבוב השביעי כאן. את כבר יותר, אולי בתשיעי.
היינו אמורים להיות ביחד.
לא. לא במניין הסיבובים.
ביחד. את ואני.
זוג, את יודעת.

חיפשתי, אני אומר לך.
רציתי להצליח.
רציתי צידוק מוסרי.
חיפשתי גם חיים אחרים.
את מסתכלת אליי, לא מבינה מה אני רוצה.
אני מסביר לך, שלא מצאתי.
שכשאמצא יהיה לי יותר, תראי.
את מחייכת חיוך מבין, וממשיכה הלאה.
את מתרחקת, ואני מתאמץ לרדוף אחרייך.
אני יודע. נפגש שוב. כשתשיגי אותי בסיבוב שלם נוסף.

מסביבי רבים.
אני רואה אותם, והם אותי.
הם מחייכים אליי.
אני לא ממש נחמד אליהם.
מישהי עם תלתלים מנסה ליצור איתי קשר עין.
אני מסמיק, מחייך, משיר מבט וממשיך.
רואה את האישה עם הפור שעליי, ומתעצב.
היינו אמורים להיות ביחד.
אני והיא.
אני פידחתי. מפחד לפדח שוב.
מרגיש שרוצה לעצור. אבל ממשיך.
כי פשוט אסור לי לפגר שוב.