קר לי
כאילו כולי עטופה בקרחונים,
סגורה בלי יכולת לצאת
חם לי
כאילו שורפים אותי באש
טוב לי
כי אני טובעת והסיוט הסתיים
רע לי
ואני מרגישה את המחט, את הדקירה בלב
חודרת לכל עורק אפשרי
לכל תא
בווידוי מחריד שהיא אכן פגעה בכל מקום אפשרי
בגוף שלי
בנפש שלי.
אני מרגישה כאילו שמטו את הריצפה מתחת לרגליי
כאילו כולם נשמו וסיימו את החמצן
כאילו שכחו שגם אני צריכה אוויר
אני מרגישה קבורה באדמה למטה
ואין קול, ואין עונה.
אני רוצה לצרוח חזק
שאנשים ישמעו
שיצילו אותי מהתהום הענק שאליו אני נופלת
אבל אף אחד לא בא
ואף אחד לא מציל
אולי זה כי אני לא צועקת?
האם אני אוהבת את הכאב הזה?
לא! אני בטוחה שלא.
כואב לי
ורע לי
ואני אפילו לא יכולה לתאר כמה
ואולי אם המחט ההיא תחדור עמוק מספיק
הכאב ישתחרר
הנשמה תצא לחופשי
ותלך להרוס גוף של מישהו אחר... |
