ואז נתת לי כובע ליום ההולדת
והורית לי
בקול רך שהלך והחמיר
להוריד אותו בפנייך
בכריעת ברך פצועה
ולציית
ולהביט לך בעיניים
ואני בכיתי ואמרתי
שזה יותר מידי
להביט בעיניים
וזה קשה לי עדיין.

ואז אמרתי תודה
על המתנה
ואתה סטרת לי ושכבתי שם
ולא היו כוכבים בכלל
רק מנורות פלורסנט מזמזמות
וקול מונוטוני שמזמזם גם הוא באוזניי
חוזר על אותם דברים שוב ושוב
ואז האדמה רעדה ועזבנו את הידיים
ואמרתי ששיקרתי לך
ואתה סטרת לי שוב
והפעם הרגשתי את זה
וחייכתי
ואמרתי לך תודה
והפעם מכל הלב.