עם עיניים מפוקחות, ויד על הדופק, אפשר כבר להניח שמסתיים הכל,
אפשר כבר לראות את נצנוצי הסוף אדומים כהים נוזלים.
אפשר ואולי אפילו כדאי לעצום את העיניים ולהנות מהקצת שנותר,
השאלה הנשאלת אם זה אפשרי להנות מהסוף שלא היתה הנאה
מלכתחילה.
עם חיוך מאוזן מתחילים לשקול
רווח/הפסד/פגיעה/ביטוח/אכזבה/תקווה/ייאוש. בנורמה שבנקודה זו
הרהורי חרטה יעלו - מלווים בפרצופים חצי מוכרים. את רובם תמחוק
מהתודעה בחצאי תרוצים ובנימוקים שווים. מן ההגיון שבשלב זה של
התהליך כבר מחקת את החרטה/המצפון/מוסר/הומניות/אכפתיות -
ובעיקר - התקווה כך שמתבקש שהפרצופים הנותרים ימוגו מעצמם.
עם מבט שלם וניצוץ של שלווה אפשר להתחיל לדוש בדרכי פעולה
(ייתכן שבדרכים המועלות לעיל לא תמצא מבוקשך - אך מקוריות תמיד
מבורכת). בשלב זה האפשרויות רצות בראש - מלהב נוצצת של סכין
מושחזת היטב דרך חבל/כדור/אקדח/כביש/צוקים/בניינים/ים ועד
למדורה גדולה ומבודדת. אם אתה מתקשה לבחור בכליי ההרג תוכל
לתאר עצמך בכל אחת מן הסיטואציות ייתכן שתסתמך על שיקולים
כגון: כאב/זמינות/הלם/עוצמה/תזכורת/ריגוש וכו'.
בשלב זב עליך לתכנן - באם בכדורים בחרת עליך למצוא מקום שלא
ימצאו אותך בדמם התהליך, ובאם בחרת ברובה עליך לדעת היכן לירות
כדי שלא להוותר רק פצוע.

בנקודה זו אתה עומד על כסא וחבל כרוך סביב צווארך. ברוב המקרים
כל התרחיש של רווח/הפסד/אכזבה/ביטוח-תאונה/שמחה וכו' יעבור שוב
במוחך - אתה מטה את הכף מהדק את החבל וקופץ מהכסא.
Goodbye cruel world.