הכי מצחיק הוא, שאיני זוכר כמה זמן אנחנו מכירים. תשעה חודשים
דימיוניים, שלוש שנים הזויות, חמש שנים בחלום. הזמן טס כל-כך
מהר, מה אני יכול לומר? זהו החלום האהוב עלי. אבל אני מעולם לא
הצלחתי לשכוח את הפעם הראשונה בה ממש נפגשנו, זה נשמע לי מאוד
משונה בימים אלו.
בפעם הראשונה בה נפגשנו, את היית מאוד חופשית. התחלת לרקוד
במקום פנוי ורחב בקומה של הקולנוע בקניון. השתוללת שם בחופשיות
לצלילי מוזיקת רוק שהושמעה ברמקולים של חנות מוזיקה שהיתה שם
ליד. בהתחלה חשבתי שזה קטע מאיזושהי תוכנית, אך כששאלתי שומר
שהיה שם, הוא אמר לי שאת היית שם כבר שעות.
בהתחלה לא חיבבתי אותך, שנאתי אותך. ורציתי להתרחק מהמקום עד
שראיתי מישהו מתקרב אלייך ומנסה לרקוד איתך, הרגשתי קנאה
בבחור, אך את... את דחפת אותו הצידה. באותו הרגע החלטתי להמתין
ולראות (עם שאר הקהל שהביט בך) מה עוד יקרה.
לאחר רבע שעה בה לא קרה משהו מיוחד, קניתי לעצמי גלידה בקופסא
בינונית (גלידת וניל עם פצפוצי שוקולד, וגלידת תות שדה). שתי
דקות לאחר שחזרתי למקומי ואכלתי מהגלידה, את הפסקת לרקוד,
והתקרבת אלי. הייתי מופתע מכך, כי את רקדת בעיניים עצומות רק
לפני שניה לצלילי מוזיקת סלואו רגועה. ופתאום, אני אוכל גלידה
ואת באה לכיווני עם מבט שנעוץ רק בי. הרגשתי לכוד, כאילו את
חתולה בעלת עיניי נחש מהפנטות, ואני סתם קורבן מסכן שלך.
כשהגעת לשולחן לידו ישבתי, את התיישבת מולי, וכמעט גרמת לי
התקף לב כשאמרת לי: "מה לקח לך כל-כך הרבה זמן?".
|
