אמרתי לך שאתה דפוק כל כך הרבה פעמים. לא, אתה לא דפוק ואתה גם
לא טיפש וגם לא מגעיל וגם לא יבש ואתה שום דבר מכינוי הגנאי
שאמרתי עליך לכל כך הרבה אנשים. כל מי ששאל, כל מי שרק הקשיב.
אתה גם לא אידיוט. אתה בדיוק ההפך מכל הדברים האלו, וזה בדיוק
הסיבה למה כל כך התאכזבתי כשגיליתי שאתה בחרת לא לבוא.
אני אוהבת להיות איתך יותר מאשר עם כל אחד אחר. אני אוהבת את
ההתרגשות הזו שחולפת בבטני כשאני יודעת שאנחנו מבלים יחד, נבלה
או בילינו. זה מין משהו שמשפיע על העבר, הווה והעתיד. אושר
שמציף אותי. אני אוהבת לחבק אותך ולנשק אותך ואפילו רק להסתכל
עליך, לראות את העיניים המדהימות שלך, חומות ומלאות אהבה,
מראות כמו מראה קסומה את האמת, והחיוך שלך שממהר לבוא בכל פעם
שאני עושה פרצוף, שאתה טוען שהוא חמוד.
ולחשוב, לחשוב על ההזדמנות להיות איתך על חוף ים וסלעים. שמצד
אחד העולם האינסופי והמים הכל כך כחולים. זה ים שהוא בריכה.
הטבע שם קורא לך פנימה לתוכו, להישאב. והערב יורד, שירים כל כך
רומנטיים הם שרו, זוגות התחבקו, כוכבים נצנצו עם ירח מלא לידם.
ומתחת כולנו, באווירה כל כך טובה שמקרבת לבבות. רק שלך לא שם.
ולחשוב, שיכלתי לתפוס איתך אבן על חוף הים כשהשמש שקעה. ואתה
יודע שהרי צד מערב זה הצד בו השמש שוקעת והים בו נמצא. להביט
איתך אל השמש האדומה היורדת לאחר יום של שחיה בים צלול כמו
בריכה.
ולחשוב, שיכלתי לחבק אותך כשהם שרו את השירים האלו על אהבה,
שיכלתי לאחוז לך את היד ולהסתכל לך אל העיניים הכהות שלך ולומר
לחשוב שאתה היית מנשק אותי על השפתיים, מחייך אלי את החיוך
המתוק שלך.
ובמקום, אמרתי לכולם שאתה דפוק. אמרתי את זה כל כך הרבה פעמים.
וזה לא בגלל שאתה דפוק וגם לא טיפש וגם לא מגעיל או יבש או
אידיוט. אתה בסך הכל די מושלם, ולכן בחרתי בך. פשוט התאכזבתי.
אתה בחרת לא לבוא...