צבעתי אכזבותיי
בצבעי שקיעה,
ואחרים
I
אכזבתי הראשונה
צבעתי
בצבעי שוקולד בלגי משובח
עורה כגווני הרוח בלילות אוגוסט
טעמה עוקצני כטעמן של אוכמניות טרם זמנן
עיניה
היו תלויות בי, נעוצות,
ונדמה כי אם הייתי נעלם
היו נעלמות ביחד
איתי
הייתה זו גם לה
אכזבה ראשונה
II
אכזבתי השנייה
צבעתי
בצבעי שנהב בנגאלי -
קצותיו מעוטרים בזהב אינקה
רכה היתה כפרוותו של גור דובים ביערותיה של סקוטלנד
עיניה היו תועות
ולעיתים היה נדמה כי
פחדה
לחרוץ את מבטה על גופי
כפי שחרצו אוהבים שמותיהם על עץ האקליפטוס בחורשה
הייתה זו גם לה לא
אכזבה ראשונה
III
אכזבתי השלישית
(שהיתה גם הרביעית)
צבעתי
בצבעו של קצף גלים כעוסים
המנסים להתיז אל ההרים -
בסערת חורף לילית
נולדה כצעדים מהוססים של עגל בן יומו
והמשיכה כמנוסת עדרי תאו בסראנגטי
עיניה
מהפנטות כעיניה של לביאה
המתבוננת מתוך סבך
אליי נשמתו של טרפה -
באותה מדברית עצמה
הייתה זו אכזבה רביעית
ושלישית
כאחת
V
אכזבתי החמישית
היתה גם האחרונה לספור
מצערת מכולן
כיוון שחדלתי מספור
צבעתי אותה בגוונים מרוחים של קשת נובמבר
מעל שדה תעופה, מרוח גם הוא
זכה הייתה כמי מעיין המפכים באמצעו של מדבר
בעיניה טבעתי פעמים אין ספור
מערבולות תשוקה וייסורים
(לעיתים, ברגע בו אני נרדם
אני כמו נבלע אל תוך אותה מערבולת
שוב).
הייתה זו אכזבתי החמישית
לצלילי הסימפוניה השמינית
(ריחה עדיין לא מש מחדרי)
|
