[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלברט שבות
/
מכתב לאריאל שרון

במלחמת יום הכיפורים, אני הייתי ילד בן 12 שעקב אחרי המלחמה
מהבית שלו בחלב חארת אל-ג'אמיליה, דרך מכשיר רדיו ענק, ואת
הפרשנות המדינית והצבאית שמעתי מאבא שלי. אני חושב שתחושת
השייכות לעם לישראל ליהדות בכלל, תחושה זו התחילה לחלחל בי
מאותה תקופה; היהדות האמיתית, גאוות היחידה שלי נולדה שם.

אתה, אריאל שרון, השתתפת באותה מלחמה כמפקד אוגדה 143; אין
ספק, שתחושת השייכות נולדה אצלך עוד לפני...  לך בוודאי, לא
היה זמן בתקופת המלחמה לתחושות...

לא הייתי כותב לך מכתב זה מר שרון, אילולא מקרה אחד שקרה לי
השבוע, והתברג לו באופן מוזר עם עוד מקרה אקראי.
אני חי בפנמה מזה שנים, ומנהל חנות קטנה של בגדים באזור הסוחר
החופשי של פנמה. חנות זו מוכרת בממוצע כאלף דולר ליום. ביום
חמישי של השבוע שעבר, נכנס לקוח ומכרתי לו מאה ושש עשרה אלך
דולר! במושגים המקובלים, זה נקרא נס מסחרי; אולם ישנו הסבר
כמובן  לנס הזה: הלקוח הזה נכנס פשוט ביום טוב, הוא ביקש סחורה
שהיתה לי אותה; המחיר שביקש גם יכלתי לספק, הוא נפל עלי טוב
וכנראה גם אני נפלתי עליו טוב, נוצרה כימיה מאוד מיוחדת
ומבורכת שהניבה את המכירה הזאת. הוא שילם לי במזומן ועוד באותו
יום העמסתי לו את הסחורה ושלחתי.
שמח וטוב לב, שלחתי מהר את המזומן להפקיד, לפני שיסגור הבנק
ואשאר בחנות עם 116 אלף דולר... להפתעתי אני מקבל טלפון ממנהלת
הבנק ובשורה מרה בפיה: מצטערת, לא יכולה לקבל סכום כזה לחשבון
החנות!  קיימת הנחיה בנקאית בפנמה, שהונהגה לבקשת האמריקאים:
לא לקבל הפקדות מזומנים מעל לסכום מסויים, מבלי שנודע והובהר
את מקור המזומנים וסיבת ההפקדה. ניסו האמריקאים להקשות בזאת על
מלביני הכספים...
הסברתי מיד למנהלת, שהייתי אגב ביחסי ידידות איתה- היא אחת
הלקוחות שלי, הסברתי את מקור ההפקדה והודעתי שאשלח לה מיד את
העתק טופס המכירה והקבלה שהוצאתי... אולם היא בשלה וכאילו לא
מכירה אותי: מצטערת, לא אוכל לקבל!
ישבתי לשבור את הראש באיזה מקום בחנות אחביא את הבוחטה, וגם
הרהרתי בעוד דברים משעשעים: זה הרי שיא האבסורד מה שקרה עם
הבנק... ידוע שדרום אמריקה היא ארץ החפיפניקים... הרבה מאוד
עסקאות בינלאומייות נחתמות באזור הזה בגלל זה... כל כך כסף
שחור מסתובב כאן, כל כך הרבה מזומנים, האמריקאים בעצמם יודעים
שההנחיה הזאת שציידו בה את המוסדות הפיננסים המקומיים הינה
מבחינת כוסות רוח למת...  אין חברה באזור הסוחר החופשי שאין לה
מחזור יום יומי של מזומנים- ואתם רוצים להגיד לי שהחברות האלה
מכרסמים יום יום את ציפורניהם- כמו שקרה לי היום? אומנם שיטת
העסקים הנהוגה כאן מתבססת על האשראי, אולם האם יתקבל על הדעת
שלקוח הבא לשלם את חובו במזומן יידחה בתואנה שזה מנוגד
להנחייות?! לקוח הבא לשלם את חובו יתקבל בתופים ובמחולות!
והכסף שהביא מופקד בבנק! והבנק מקבל את ההפקדה! הבנק מחכה
להפקדה! הבנק מחפש לקוחות טובים שמסוגלים להזיז (להפקיד)
סכומים...

אולם אני נמצא בבעיה! פעם ראשונה הדאיג אותי הכסף! ומה אני
אעשה אם יבוא בחודש הבא אותו הלקוח עוד הפעם, ויעשה לי עוד
קנייה? מה אני אעשה עם הכסף לעזאזל! חשבתי על יציאה: אני צריך
לזוז, אני צריך לעשות משהו; יש לפתור את הבעיה לתמיד. אולי אלך
מחר למנהלת הסניף, ואנסה לשכנע אותה באופן ישיר, לא דרך
הטלפון... אין ספק שזה יפתור את הבעיה. ישנם עוד ערוצים שחשבתי
עליהם: אולי אפתח לעסק עוד מספר חשבונות בבנקים שונים- ולא חסר
ברוך השם בנקים בפנמה; וכך אוכל לחלק את ההפקדות הגדולות בין
כל החשבונות... הכי טוב ללכת ולהתייעץ עם איזה חבר מהשכנים,
וכך אגיע ישירות לפיתרון המוצלח ביותר. הוא בטח יצחק לי בפרצוף
כאשר ישמע אודות "הבעיה" שבאתי להתייעץ עליה... הגעתי למסקנה
שזהו הפתרון המועדף, וכך הבעיה תיפתר ותשאר מאחורי.

הייתי רוצה, עם זאת, להוסיף עוד משהו:  אין לי שום ספק, שלא כל
התנועות והפקדות המזומנים בבנקי פנמה הן תמימות... זאת לא רק
הרגשה, זאת עובדה אמיתית ומצערת, ואני מודע לה! אבל צריך
להמשיך את החיים, העולם לא יכול לעמוד דום עד שתיפתר בעיה זו
או אחרת, צריך להמשיך את התלם. זוהי הדינאמיקה של החיים.
אני מכיר מקרוב עוד עובדות הנגזרות מדינאמיקת החיים: השכר
הממוצע בפנמה הוא $1.22 לשעה; ואני משלם משכורת הרעב זאת
לעובדי בלי להרגיש שום רעידה בידי... אזור הסוחר החופשי של
פנמה, העשיר המהודר והמפואר שמתגלגלים בו מליארדי דולרים, נמצא
בתוך העיר הכי ענייה בפנמה הנקראת "קולון". אזור הסוחר הזה הוא
מגודר מכל עבריו ויש בו מספר שערים עם שמירה סביב השעון. מאוד
מוזר ואבסורדי לראות את המכונייות המפוארות קורעות את החורבות
של קולון בדרך לאזור הסוחר החופשי; ולמרות האבסורד- זאת תמונה
מקובלת ומובנת... הפשע והעוני נוטף משכונות קולון החרבות,
ובמרחק של מטרים השיגשוג חוגג; ושום אדם לא מזיז עפעף נוכח
ההבדל האקולוגי הרדיקאלי הזה; זוהי הדינאמיקה של החיים...
העולם, לא יכול לעמוד דום עד שתיפתר בעיה זו או אחרת; צריך
להמשיך...

מי שלא ראה את תנופת הבנייה בפנמה הבירה של היום, לא ראה תנופת
בנייה בחייו! גורדי שחקים רבים ומפוארים קמים תוך 365 יום,
מהסטייל של מרכז עזריאלי והלאה... ולא רק זאת: ישנה תנופה
מקבילה של פתיחת מרכזי קנייות סגורים וממוזגים שלא יביישו את
מיאמי! את ת"א! אומרים שפנמה נכנסה לעידן חדש של התפתחות
ושיגשוג כלכלי, וזה האות והאינדיקציה של התפתחותה הכלכלית
המבורכת; בעוד שהנתון המרכזי מצביע בעקשנות על חיי אומללות
ועוני ורעב ללחם של מעל ל-90% מתושבי פנמה; אחוזי הרעבים
הולכים וגדלים, כי האוכלוסייה בכל זאת הולכת וגודלת... אולם
נתון אבסורדי ומביש זה, לא מזיז לאנשים הקובעים שפנמה הולכת
ומתפתחת; והינה תראו את ההוכחות והבניינים ומרכזי הקנייות
והעסקים הפורחים.

פעם, כאשר היגעתי לפנמה, הבחנתי בקו הרדיקאלי המפריד בין פנמה
האמיתית לפנמה הדמיונית, פעם הזדעזעתי למראה ההבדל בין העוני
המחריד לעושר המופלג, פעם עמדתי פעור פה ושאלתי בתמימות: איך
ניתן להשלים עם הפער החד הזה, והיום כבר השלמתי עם התמונה הזאת
ואני חי איתה יום יום ומקבל אותה כעובדה מוגמרת ומובנת: זוהי
הדינאמיקה של החיים; העולם לא יכול לעמוד עד שתיפתר בעיה זו או
אחרת, צריך להמשיך בתלם החיים שאתה נמצא בו.

אני חוזר אליך אריק שרון, לא נעלם ממני שהמכתב הזה מופנה
אליך... האבחנה שאני מבקש להשיג בשורות לעיל, אין לה קשר עם
הצדק ומרכיביו, אלא הייתי רוצה להצביע באצבעותי אלה על תכונה
אנושית אחרת: הדינאמיקה של החיים, תוחבת בתוכה שני גורמים
המתחרים בינהם במלחמת חורמה מתמדת, ולא יכולים לחיות האחד בצד
השני: ההתחדשות והשיגרה.
כאשר השיגרה גוברת אין מקום להתחדשות והחיים נעצרים וכאילו
לקחו להם פסק זמן, הכל עומד מללכת; אך כאשר יד ההתחדשות על
העליונה- השיגרה נאלמת, ניצוצי החיים מבצבצים ועולים, ומי
שנותן את הטון האמיתי בתקופה הזאת הוא השיגשוג הפתיחות
וההתפתחות. לכאורה...
כן לכאורה. כי עליתי על עוד גורם סמוי, שקיבל (מהיום) מעמד של
אחד ממרכיבי הדינאמיקה של החיים. נותרתי פעור פה והמום כאשר
גיליתי אותו ועמדתי על תכונותיו: מדובר בווירוס ממשפחת השיגרה
העלובה, המבצבץ ועולה דווקא בתקופת הזוהר של ההתחדשות. מדובר
בווירוס אלים ומסוכן כי הוא סמוי בלתי נראה, הוא יכול לחיות רק
בצל ההתחדשות, והוא יכול לנשום ולתת את הטון אך ורק כאשר
השיגרה נוצחה- לכאורה, והפיתוח והשיגשוג עלו על הקרקע...
תנופת הבנייה של גורדי השחקים ומרכזי הקנייות של פנמה, מסמלת
לכאורה את תקופת ההתפתחות של פנמה, אולם מסתירה בדרך זו או
אחרת את הנתון המרכזי של המציאות העגומה בפנמה, ודוחקת בה אל
הפינה. השיגרה האמיתית שולטת וסממניה מכים שורשים יותר חזקים
בחסות ההתפתחות המקדמת לכאורה את פני פנמה. מדובר רבותי בהנצחת
השיגרה, לא בניצחון עליה. ושוב אינני מדבר על כישלון בהפניית
משאבים או על הצדק האבוד כי אם על תכונה אבסורדית- בלתי
מנומקת, בלתי מוסברת, של חשיבה אנושית: אני כאדם חושב, אמור
לראות את העוני המחריד של תושבי פנמה דווקא בגלל הבניינים
והעושר המופלג, כי ההגיון האנושי מציג בהבלטה יתרה את הדברים
הנראים על רקע שונה... ואילו כאן התהליך הוא שונה מהצפוי: אני
מדחיק את המציאות העגומה של פנמה דווקא על רקע ההתפתחות
המדומה. פעם הזדעזעתי למראה ההבדל בין העוני המחריד לעושר
המופלג, פעם הבחנתי בקו הרדיקאלי המפריד בין פנמה האמיתית
לפנמה הדמיונית,זה קרה בפגישת ההכרות שלי הראשונה עם הנתונים;
ודווקא כאשר למדתי יותר את הנתונים וחייתי אותם, חלה נסיגה
בלתי מובנת, מהדרך שאמורה להתוות לי את עיבוד הנתונים: משלם
משכורת רעב לעובדי בלי להרגיש שום רעידה בידי, אינני מבחין
בשום הבדל אקולוגי רדיקאלי בין  אזור מסחרי עשיר ומשגשג לבין
עיר החורבות הנמצא בתוכה; אדרבא: תמונת המכוניות המפוארות
הקורעות את החרבות כבר מקובלת; אני בוהה בבניינים מולי וקובע
יחד עם מומחים כלכליים שפנמה הולכת ומתפתחת. אני מסתגל דרך
תהליך סמוי לחשיבה פגומה, בלתי נכונה, בלתי מציאותית. אני חי
את המציאות הפגומה, וכאילו הינה חלק מובן מחיי הרגילים.

התהליך הזה של נירמול הפגום הפנה את תשומת ליבי, הציק לי; זה
קרה ביום חמישי.

ביום חמישי קפצתי מהאימבטיה וצעקתי: מצאתי!!

באותו יום חמישי כאשר הייתי מוטרד עם המזומנים שנדחו ע"י הבנק,
והייתי עסוק בשאלה מה לעשות איתם איפה להחביא אותם בינתיים...
פתחתי, בין לבין, את הדוא"ל שלי וקראתי מייל שקיבלתי מד"ר אורי
מילשטיין.

מזה מספר חודשים, אני מקבל דיווחים דרך תיבת הדוא"ל שלי, אודות
תחקור קרב החווה הסינית, שעמלים עליו אנשי הפורום האזרחי
לתחקור קרבות, בראשות חוקר מלחמות ישראל ד"ר אורי מילשטיין.
הפורום הזה התחיל לפעול בעקבות סירובה התמהוני של מועצת הרשות
השנייה לטלוויזיה ולרדיו להקרין בערב יום הזיכרון תשס"ד את
סרטו של ניר טויב "החווה הסינית - רשומון", וגם בעקבות המאמר
שכתב ד"ר מילשטיין "החווה הסינית - הסיפור שלא סופר" ופרסמו
בשבועון "מקור ראשון".
הפורום הזה חקר ופרסם נתונים חדשים שלא היו ידועים עד כה: הוא
גילה ליקויים רבים במערכת החווה הסינית ובכל התחומים: בתכנון,
במודיעין, בכל רמות הפיקוד, בסיוע, בפינוי הנפגעים... אולם מה
שעניין אותי הוא, שהתגלו ליקויים גם בתחקורים שקיים צה"ל על
הקרב הזה. עבודת הפורום הזה מסתכמת, והלכה למעשה, בגידור
וסימון הדברים הבדויים שהתפרסמו אודות הקרב הזה במשך שלושים
שנה; פשוטם של המילים הכבדות האלה כמשמעם.

ביום חמישי של השבוע שעבר, נפגשו פנמה וישראל אצלי, פגישה
מקרית וקשה; שלא נעמה לי... והדברים טעונים הסבר...

לפני מספר ימים מר שרון, קראתי את ההודעה הזאת ב"הארץ":
"שרי החוץ של המדינות הבלתי מזדהות קיבלו שורת החלטות נגד
ישראל. בין השאר החליטו לא לאפשר למתנחלים להיכנס לארצותיהם,
ולמנוע את כניסתם כתיירים. הם קראו לחברות באו"ם לנקוט באופן
עצמאי או קולקטיבי באמצעים, במטרה לשלול מתושבי ההתנחלויות
אשרות כניסה לארצות השייכות לגוש הבלתי מזוהות. בירושלים לא
מתרגשים." (יום שישי, 20 באוגוסט 2004, מאת: שלמה שמיר, הארץ)

לפני כשנתיים, ביוני 2002, מצאתי את ההודעה הבאה באמצעי
התקשורת הישראלים: "משלחת לבריטניה בוטלה לאחר שהמארחים סירבו
לקבל שוטרים המשרתים בגדה. בגלי צה"ל דווח, כי במשלחת השוטרים
היה אמור להשתתף דובר מחוז ש"י (שומרון ויהודה) רב פקד שי אפק,
אולם המשטרה הבריטית המארחת דרשה כי בין הנציגים הישראלים לא
יהיו שוטרים המשרתים במחוז שומרון ויהודה. המשרד לביטחון פנים
החליט, בתגובה, לבטל את נסיעת משלחת השוטרים לבריטניה
ואירלנד."  

עוד ביוני אותה השנה, קראתי עוד ידיעה באמצעי התקשורת: "משרד
החקלאות ההולנדי מסר בסוף השבוע לראשי הקהילה היהודית
באמסטרדם, כי מעתה נאסר עליהם לשחוט שחיטה כשרה תחת הנימוק כי
השחיטה היהודית מתאכזרת לבעלי חיים. סגן שר החוץ הישראלי
מלכיאור, בתגובה, מתכוון לערוך דיון במשרד החוץ כדי לגבש מענה
הסברתי לשקרים המופצים על השחיטה הכשרה."

ביום חמישי, 19 באוגוסט 2004, מצאתי את ההודעה הבאה בתיבת
הדואר שלי, מאת חוקר מלחמות ישראל ד"ר אורי מילשטיין: "קרב
החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים הוא בין הקרבות הידועים בכל
מלחמות ישראל, שני מפקדים שהשתתפו בקרב הזה, אהוד ברק ואמנון
ליפקין שחק היו אחר כך רמטכ"לים, ברק היה גם ראש ממשלה ושר
ביטחון ומפקד שלישי, יצחק מרדכי היה אלוף שלושת הפיקודים, שר
ביטחון וטוען לראשות הממשלה.
מסתבר שרוב הדברים שהתפרסמו על הקרב הזה במשך שלושים שנה היו
בדויים ונועדו להסתיר ליקויים ומחדלים ולהזניק את הקריירה של
מקצת מן המפקדים ובייחוד את הקריירה של יצחק מרדכי. פרויקט
הטשטוש והטיוח נעשה בעזרת בידוי ראיות, בהענקת עיטורים, בעזרת
פיברוק מורשת קרב, ובעזרת אנשי אקדמיה ותקשורת ששרתו את אנשי
השררה וקבלו תגמולים נאים. כך נוצרה ברית של מפקדים כושלים,
ושל עיתונאים ושל אנשי אקדמיה שהתקרנפו. הברית הזאת, ובריתות
מקבילות לה, קבעו את סדר היום של מדינת ישראל מאז ועד היום, לא
רק בתחום הביטחון, אלא גם במדיניות, בכלכלה, בחינוך, בחברה
והתרבות. את תוצאותיה העגומות של ברית הנכשלים הזאת ניתן לתקן
רק אם נדע לתקן; רק אם נבין מה באמת התחולל בחווה הסינית
באוקטובר 1973."

מר אריאל שרון, ראש ממשלת ישראל היום, ומפקד אוגדה 143 במלחמת
יום הכיפורים,
הכרתי את ד"ר מילשטיין לפני מספר שנים. הכרות זו הינה אחת
מהתוצאות המבורכות של המהפכה האינטרנטית... שמו של האיש הזה
הולך לפניו כאדם ישיר עד בוטה, שאינו מתאמץ להסתיר את אשר על
ליבו... הוא שילם, לדבריו, מחיר של קריירה עבור תכונה קיצונית
זו, שנדבקה בו כמחלה מדבקת; ולדבריו אלו ישנם דווקא סימוכין:
הוא החוקר הישראלי הראשון, שקיבל בזכות ובזיעת אפיים את תואר
המנודה והמוחרם, מטעם אנשי האקדמיה לדורותיה ומטעם הממסד
לדורותיו; אין מערער על תואר רשמי זה... אולם, יש מי שיטען,
שהתואר הזה הגיע לו בזכות אטימותו (האינטלקטואלית) הוא- לא
אטימות הממסד... האמן לי מר שרון, שנשוא פנייתי כאן הוא מדינת
ישראל ולא מילשטיין גם לא תורת ההחרמות והאטימות... אולם, אני
חייב לעבור דרך מילשטיין ע"מ להגיע לגרעין נושאי...  

ביום חמישי כאמור, הגיע אלי מייל מד"ר מילשטיין, שהבאתי לעיל
את הקטע הראשון ממנו. בקטע הזה, קובע ד"ר מילשטיין קביעה
בומביסטית ומסוכנת: "...הברית הזאת, ובריתות מקבילות לה, קבעו
את סדר היום של מדינת ישראל מאז ועד היום, לא רק בתחום
הביטחון, אלא גם במדיניות, בכלכלה, בחינוך, בחברה והתרבות."
הוא מדבר על האנשים שפיברקו ראיות העניקו עיטורים ונעזרו
בתוצאות תחקור קרב, כפוליטיקאים הנעזרים בסקר מוזמן ומשולם...
וכאן טמונה טעותו ההסטורית של ד"ר מילשטיין! אין ברית כזאת
ואין שום בריתות בנידון; היכן נכרתה הברית הזאת? אין אדם
שיתייחס בכובד ראש לקביעה מעין זו, כי לא ניתן להצביע על שום
סממן שיוביל לכריתת ברית כזו או אחרת...
אין ברית ולא היתה ברית, היה תהליך שהתחולל בקרבינו אנו, בקרב
כל אחד מאיתנו . כאן מקור הטעות המילשטיינית; הוא זיהה את
התהליך הקולקטיבי הזה כתהליך אינדבדואלי שתוכנן ושורטט מראש
ע"י מתכנן (או מספר מתכננים) בן עוולה .
אכן; מילה אישית לד"ר מילשטיין: התהליך שהשתרחש מוביל לעקבות
אינדיבדואלייות, מוביל לטעות ההסטורית שלך. התמונה הכוללת
"הביג פיקצ'ר" הינה מורכבת מטבעה ובתרתי משמע; היא מזכירה את
הפאזל המורכב מהרבה מאוד חלקים, וכל חלק חייב להיות מותאם מכל
צדדיו ע"מ שייכנס בתמונה הגדולה... וזה מה שהביא אותך לחשוב על
בריתות והסכמים סמויים שנתפרו ותואמו מראש...
בידויי הראיות, בפרשת החווה הסינית למשל, הסתרת הליקויים
והמחדלים, הטשטוש, הטיוח, הפיברוק, כל הפעולות האלו לא נעשו
בתיאום מראש עם כל השחקנים הראשיים ושחקני המשנה ולא עם אנשי
התחזוקה ופועלי הניקיון של הבמה. ואם כן, מותר לך לשאול עכשיו:
איך שפועלו ותגובותיו ודיבורו של יעקב עמידרור למשל, מתאימים
להפליא עם  פועלו ותגובותיו והאינטרסים הישירים והעקיפים של
יצחק מרדכי, ואיך מועצת הרשות השנייה דחתה בזמן הנכון את הקרנת
סרט החווה הסינית- פעולה המשרתת גם את יעקב גם את יצחק גם את
מנשה וגם את שמואל! האין זה מעיד על תיכנון ותיאום ועד הפרטים
הכי קטנים?!

לא ד"ר מילשטיין, אין כאן תיאום; יש כאן תהליך שעובר על כולנו,
ואחד האפקטים המשניים שלו הוא אפקט התיאום המדומה הזה שאתה חש
בו בצדק וקורא לו לכאורה בשמו. לכן דרך אגב, מנשה ויצחק ויעקב
ושמואל יושבים בשקט ומבסוטים; הם מרגישים שהכל מתנהל להם כשורה
וכאילו יד אנונימית מכוונת זאת- מבלי שאף ביקשו את זאת! גם הם
לא יודעים את מקור היד האנונימית ודווקא אי הידיעה הזאת מביאה
להם מרגוע, כי זה מוריד מעליהם לחץ וחשד מיותר. אחזור ברשותך
למכותבי הראשי, בשביל להסביר לו על מה שנינו כאן מדברים.

התהליך הזה מר שרון שאני מדבר עליו, הוא התהליך הסמוי לחשיבה
פגומה, בלתי נכונה, הבלתי מציאותית, שאני ואתה והוא וכולנו
התרגלנו אליה. החשיבה הפגומה היא היא התהליך הזה שאני מצביע
עליו, זה שהניב את התיאום המופתי הזה שנהנו ממנו שמואל
וחבריו... עבודת מחשבת מעשה ידי אומן, מבלי שיד אנוש בחשה בו,
בתהליך.

אני מצביע על תהליך המתחולל כאן ועכשיו; ברגע זה הוא נמצא
בשיאו, ובעצם כל רגע, מאז שהתחיל, נרשם שיא חדש.

ביום חמישי שעבר, היתה לי הזכות לפגוש את האמת, באופן מקרי וחד
פעמי, להציץ אל תוכי ולראות שאני נותן יד לכלכלת פנמה השחורה,
לאטימות רגשית מואצת כלפי אנשים שאני חי בתוכם, שמתי לב שאני
אישית נותן יד בהנצחת שיגרת העוני המבחיל והמבהיל, ובמקום
להרים קול פשוט אנושי נוכח הממצאים המוצגים יום יום לנגד עיני-
אני משלם משכורת רעב לעובדי בידים יציבות לא רועדות; אני מגייס
את כולי למצוא פיתרון שיטתי ארוך טווח וערמומי, לבעיה זמנית
ברת פיתרון של מזומנים לא שחורים דווקא; אני בוהה בבניינים
מולי וקובע ומשוכנע שפנמה מתפתחת ומשגשגת; אני כל זה בלי
שהתכוונתי בכלל לזאת... בלי שחשבתי על זה, בלי שתיכננתי את כל
זה!
ולא רק אני לבדי במשחק הזה: הרבה מאוד אנשים שותפים איתי מבלי
שידעתי על קיומם, וגם הם לא ידעו עלי ועל תרומתי המבורכת
לשותפות הקולקטיבית הזאת להריסת מדינה- לא יותר. כל אחד תורם
את שלו וחלקו לשותפות קולקטיבית זו, ותרומתו מתקבלת בברכה
ומשלימה את הייעוד המדוייק שלה, מבלי שנעשה שום תיאום בין
השותפים, לא מראש ולא מהזנב.
התוצאה: כלכלה עלובה לפנמה, תנאי חיים בלתי אנושיים וחוסר
תיקווה למליוני אנשים, משטר מושחת מרוחק מהעם, והנצחת השיגרה
הרקובה מזה דורות, באופן שיטתי.

אם כן לתוצאה העגומה הזאת היגענו דרך חשיבה פגומה, שלא
נולדנו איתה כי-אם הסתגלנו אליה באופן בלתי ישיר, דרך תהליך
מסויים שהתמסרנו אליו מרצון- כי מצאנו בו הקלה מסויימת ששירת
את מטרותינו הרגעיות .

ישנם טפילים ומטבע הדברים, הנצמדים לכל תהליך באשר הוא,
ומפיקים ממנו את עוקצם. (לדוגמה: המשטר המושחת והמרוחק
שלעיל...)
ישנו עוד סוג של טפילים, מסוג אלים במיוחד, זה שגורם להצתת
התהליך ומיד רץ ליציע הצופים, ומסתתר בינהם. קל מאוד לזהות את
הסוג הזה ולהצביע עליו, אך קשה במקביל לתפוס אותו עם המכנסיים
למטה... (לדוגמה: המושחתים ומלביני הכספים וסוחרי הסמים שנולדו
עם פנמה והולידו בנים ובנות / אלו שבידו ראיות בפרשת החווה
הסינית, פיברקו וטישטשו).

הבה נחזור לחווה הקטנה שלנו מר שרון, לביתנו היהודי הלאומי,
לישראל. ואני רוצה בהזדמנות זו להתוודות בפניך: לא מדאיגה אותי
התוצאה כאשר מסתכל על הבית שלי מרחוק; החשיבה הפגומה שהסתגלתי
אליה גם לא מדאיגה אותי; ואתה יודע מה- אפילו הטפילים והאלימים
ביותר אינם מדאיגים אותי, את כל אלה אפשר לנטרל בכל רגע נתון;
מה שמדאיג אותי הוא התהליך! הוא סמוי! קשה לנטרל אותו כי אין
לו כתובת מדוייקת. אבל יש לו עסק איתי... ואני רוצה ולפחות
להפשיטו כאן לעיני כל, ולהציגו לראווה לעיני כולנו; והמצאתי
טרוק מסויים למען הצגתי האטרקטיבית זאת:
אם אני מביא מקרה נתון, ומצביע על התוצאה הלאומית העגומה
שהסתיים בה אותו המקרה, ואם אני מזהה את החשיבה הפגומה שניווטה
אותנו בטיפולינו במקרה הנתון, ואם בד בבד מוכיח את הסתגלותינו-
דרך חשיבתינו הפגומה, למצב העגום שנוצר וכאילו מדובר במצב
טבעי, והרי מדובר בשלושה גורמים שניתן בקלות לזהות אותם כי הם
מוחשיים כמעט ונראים לעיין, או אז אוכל להצביע על הבן עוולה
ולצעוק לו בפרצוף: צא בחוץ תהליך, אתה זה שגרמת לכל הסבתוכה
הזאת!

.. לפני כשנתיים, ביוני 2002: "משלחת לבריטניה בוטלה לאחר
שהמארחים סירבו לקבל שוטרים המשרתים בגדה. בגלי צה"ל דווח, כי
במשלחת השוטרים היה אמור להשתתף דובר מחוז ש"י (שומרון ויהודה)
רב פקד שי אפק, אולם המשטרה הבריטית המארחת דרשה כי בין
הנציגים הישראלים לא יהיו שוטרים המשרתים במחוז שומרון ויהודה.
המשרד לביטחון פנים החליט, בתגובה, לבטל את נסיעת משלחת
השוטרים לבריטניה ואירלנד." [זה לא בעיה בכלל מר שרון, עלינו
למצוא רק שלושה גורמים: תוצאה לאומית עגומה, חשיבה הפגומה בדרך
טיפולנו במקרה, והוכחת גורם ההסתגלות למצב הטבעי הזה.]

.. עוד ביוני אותה השנה: "משרד החקלאות ההולנדי מסר בסוף
השבוע לראשי הקהילה היהודית באמסטרדם, כי מעתה נאסר עליהם
לשחוט שחיטה כשרה תחת הנימוק כי השחיטה היהודית מתאכזרת לבעלי
חיים. סגן שר החוץ הישראלי מלכיאור, בתגובה, מתכוון לערוך דיון
במשרד החוץ כדי לגבש מענה הסברתי לשקרים המופצים על השחיטה
הכשרה." [נא לזכור מר שרון, רק שלושה גורמים אנחנו מחפשים,
והפעם זה בקלי קלות כי המקרה הוא לאומי ולא מסובך; אומרים
שלקראת מלחמת העולם השנייה, גם הגרמנים חוקקו חוק דומה, אבל
עכשיו יש לנו מדינה! יש לנו בית לאומי! רק ניסיתי לעזור באיתור
הנעלמים מר שרון.]

.. לפני מספר ימים מר שרון:  "שרי החוץ של המדינות הבלתי
מזדהות קיבלו שורת החלטות נגד ישראל. בין השאר החליטו לא לאפשר
למתנחלים להיכנס לארצותיהם, ולמנוע את כניסתם כתיירים. הם קראו
לחברות באו"ם לנקוט באופן עצמאי או קולקטיבי באמצעים, במטרה
לשלול מתושבי ההתנחלויות אשרות כניסה לארצות השייכות לגוש
הבלתי מזוהות. בירושלים לא מתרגשים." [לא להתרגש מר שרון, זה
מקרה קל - אחריו אביא מקרה בינוני לשם איזון.]

.. ד"ר אורי מילשטיין, פילוסוף מלחמות ישראל, ביום חמישי, 19
באוגוסט 2004: "...מסתבר שרוב הדברים שהתפרסמו על קרב החווה
הסינית במשך שלושים שנה היו בדויים ונועדו להסתיר ליקויים
ומחדלים ולהזניק את הקריירה של מקצת מן המפקדים ובייחוד את
הקריירה של יצחק מרדכי. פרויקט הטשטוש והטיוח נעשה בעזרת בידוי
ראיות, בהענקת עיטורים, בעזרת פיברוק מורשת קרב, ובעזרת אנשי
אקדמיה ותקשורת ששרתו את אנשי השררה וקבלו תגמולים נאים. כך
נוצרה ברית של מפקדים כושלים, ושל עיתונאים ושל אנשי אקדמיה
שהתקרנפו. הברית הזאת, ובריתות מקבילות לה, קבעו את סדר היום
של מדינת ישראל מאז ועד היום, לא רק בתחום הביטחון, אלא גם
במדיניות, בכלכלה, בחינוך, בחברה והתרבות. את תוצאותיה העגומות
של ברית הנכשלים הזאת ניתן לתקן רק אם נדע לתקן; רק אם נבין מה
באמת התחולל בחווה הסינית באוקטובר 1973."
ראש מחלקת היסטוריה אל"מ ד"ר שאול שי בתגובה: נחקור את הקרב
בשנה הבאה. [הקושי במקרה הזה, הוא באיתור החשיבה הפגומה
וטכניקת הסתגלותינו אליה!]  

.. וגם הגורל התגייס למאמצי הסבריי... לפני רגע מר שרון,
קראתי את הידיעה הזאת: מזוז בוחן היבטים פליליים בממצאים על
הנגבי! "מבקר המדינה: בעת שכיהן הנגבי כשר לאיכות הסביבה הוא
חילק עשרות ג'ובים למקורביו ורמס ברגל גסה את החוק. הנגבי: זו
נורמה" [רק לריענון מר שרון- שלושת הגורמים שאנו מחפשים הם:
התוצאה העגומה ברמה הלאומית אליה היגענו, הוכחת גורם ההסתגלות
למצב טבעי מעין זה, והחשיבה הפגומה שליוותה אותנו בהסתגלותנו
למצב הנוכחי, ועוד תלווה אותנו ותדריך אותנו באופן הטיפול
הנאות שנעניק למקרה. או אז יאלה יא תהליך צא בחוץ! שכולם יראו
אותך בלי מכנסיים ועם תחתונים קרועים.]

אינני יודע אם שמת לב מר שרון לחוש ההומור שאני נייחן בו,
ושהחלטתי לגייסו למאמציי הלאומיים. למען האמת עמדתי, בשלב
מסויים מהפניה הזאת, בפני דילמה מביכה! תפסתי דימעה, ממש
דימעה, תפסתי אותה אשקרה זולגת לי מהעין; אפילו אני לא האמנתי!
דימעה? במכתב לשרון?! יענו ריגשי? התחלנו עם הריגשי? לא קיבלתי
את זה ולא השלמתי! בשום פנים ריגשי! ביקשתי על המקום לעצור את
התופעה המוזרה הזאת והלכתי על ההומור; גייסתי אותו מיד וזה
עזר! שום דמעה לא זלגה לי מאז ששיניתי את המדינייות... ובאמת-
אווירה אחרת, יותר נוחה... כך אפשר לכתוב יותר בחופשייות. כך
אפשר להפתח לשפוך להגיד את כל מה שיש לך על הלב; ואני רוצה
להגיד לך מר שרון את כל מה שיש לי על הלב. אני רוצה לשפוך.

דיברתי שם לעיל על "תהליך" מסויים שנכנס לחיינו בלי רשות, בלי
שום הודעה מוקדמת ועשה בנו שפטים. אכן אנו התמסרנו  התרגלנו
והסתגלנו אליו, אולם אין זה מוריד מהעובדה שהתהליך הבן עוולה
הזה נכנס אל ביתינו והתאזרח! אני בתורי ניתחתי גם היצגתי את
התהליך הזה באופן מדעי, עם דוגמאות ומקרים וקייסים ומה לא...
היגעתי אליו והצגתי אותו בעזרת פירוק האקסיומה הנמנה על אחד
ממרכיביה, ובצורה הזאת יכלתי להפשיט את בן העוולה הזה ולהציגו
בחלון הראווה. אבל כבר נשבר לי מהמדע ואקסיומות ובלגנים... זה
מעייף מר שרון!
אשר על כן, אני רוצה לעבור ברשותך לתיאור כללי של מספר מצבים,
שמעורב בהם ללא ספק התהליך ההוא, אולם בלי להזכיר הפעם
אקסיומות ובלי לפרק מרכיבים וגורמים; מי שעניו בראשו יכול לחוש
בנוכחות התהליך אשר עזר לנו להסתגל גם למצב הזה:

.. היה לנו ראש ממשלה מר שרון, שהואשם יחד עם רעיתו בניצול
תפקידו למטרת התחמקות מתשלומים שוטפים; והרה"מ הזה יצא נקי
מהפרשה בלי שום רבב, והוא עדין משרת בתפקיד רם מעלה, וטוען שוב
לכיסא ראשות הממשלה.

.. היה לנו ראש ממשלה שנבחר לא כחוק, באמצעות עמותות שגייסו
עבור הקמפיין שלו כסף רב לא חוקי, ובאופן שיטתי! הדבר לא מנע
מרה"מ הזה לשרת בתפקידו כי הוא נבחר העם! נגדו לא נפתח מעולם
תיק.

.. היה לנו ראש מדינה שקיבל עיני עינק שלמונים, מעל לשולחן
לא מתחתו; והנשיא הזה יצא מהתיק הזה ישירות אל ביתו, מבלי
לעצור בשום תחנת בניים בדרך.

.. היה לנו ראש ממשלה, שגנב אשקרה את דעת הציבור שלו, מבלי
שנדבק בו שום רבב. הוא הכריז קבל עם ועדה שיכבד תוצאות סקר
מסויים, ולא כיבד; כי תוצאות הסקר לא התאימו לתחזיותיו.

.. היה לנו ראש ממשלה, שהואשם יחד עם בנו וחברו בשוחד, ותיקו
נסגר בגלל עבירת אתיקה מקצועית של התביעה! הרה"מ הזה יצא נקי
מהפרשה בלי שום רבב, והוא עדין משרת בתפקיד רם מעלה.

.. היה לנו ראש ממשלה, שסיעתו הצביעה נגדו בנושא עקרוני,
והוא המשיך לבוא אל לשכת ראש הממשלה, או במקביל לצאת ממנה אל
חוותו לחופשה.

.. היו לנו עקרונות ותוכנייות וחלומות שהתאדו בעזרת תהליך בן
עוולה ששופט בנו ואנו אלה שפוטיו.

אף אחד לא רוצה במצבים כאלה מר שרון, לא אני ולא אתה ולא הם.
אף ישראלי לא היה רוצה שראש ממשלתו יגנוב, לא את כספו לא את
דעתו ולא את אמונו. אף אחד לא היה רוצה שראש מדינתו יקבל
שלמונים ועוד יצא מזה חופשי על הבר. אף אזרח לא היה רוצה בראש
ממשלה, שלא יודע מתי בידיוק הוא עושה למען מפלגתו, לעמו,
לממשלתו, או לביתו. כולנו היינו רוצים, שישראל תגיב עניינית על
פגיעה בכבודה, בכבוד אי-אילו מאזרחיה, זה לא תפקידה של בריטניה
ולא של המדינות הבלתי מזוהות ולא של אף אחד למיין אזרחים
ישראלים ולשרטט להם קו מתאר! ירושלים אמורה להתרגש מאוד
ממציאות כזאת! כל יהודי ישראל כולל החילוניים בהם, כל יהודי
העולם כולל אלו ששכחו כבר מצום יום כיפור, כולנו היינו רוצים
שישראל תגיב עניינית לממשלה ההולנדית באמסטרדאם. כולנו היינו
רוצים, שישראל תרים את קרן היהדות בפני אומות העולם, עיני כל
היהודים בעולם על ישראל וגם של אלה שלא יודעים איך קוראים לראש
ממשלתה...
אבל במקום להרים קול פשוט אנושי נוכח הממצאים המוצגים יום יום
לנגד עינינו, אנו מסתכלים על משאל חם, ומוחאים כפיים
לפוליטיקאי החד לשון, גם מתפעלים מהשני החמקמק שהגיב לבן זונה
ונתן לו באבי אביו. במקום להרים קול זעקה אנו יורדים בהמונינו
מישראל ובורחים מכור ההיתוך הצורב. אנו הולכים נוכח הממצאים
המוצגים אל הקלפי ביום הדין, ובוחרים באותם האנשים ובאותם
הפרצופים ובאותם השמות ובאותם הפיגורות; אנו תורמים מרצונינו
החופשי להמשכייות השיגרה/השיטה. לכולנו היה טבעי מאוד שפנינה
רוזנבלום חביבת הקהל תיבחר לייצגינו בביתנו הלאומי! הבעיה היא
שאת רוזנבלום קיבלנו מתוך השעשוע- לא מתוך העיקרון. את החברה
השניה קיבלנו, זאת שקיבלה את הח"כות כמתנה וכהערכה מאביה, אותה
קיבלנוה מתוך ההשלמה! טוב מה אפשר לעשות? היא נבחרה כדת וכדין!
את השחיתות של שרים ראשי ערים וראשי מועצות המוצגים חדשות
לבקרים, אנו רואים ומתייחסים לזאת כסקופ עיתונאי מעניין! ואת
הסקופ הזה כבר נשכח ולא רחוק שנבחר בעתיד באותם השמות.
האנשים הכי חשדניים בעמינו הכי מפולפלים, האמינו לתשובה הכי
אבסורדית בנמצא! הם אלה שהלכו אל ראש מח' הסטוריה בצה"ל, הציגו
בפניו ראיות לבידוי לפיברוק לטישטוש ולטייוח ממצאים, לסילוף
ממצאים בעליל ע"י הדרגות הכי בכירות בסולם הערכי של צה"ל,
ותגובת ראש מחלקת הסטוריה הכנה היתה: נחקור בשנה הבאה. טענות
כאלו לא חוקרים- כי-אם פותחים להם מיידית תיק הסטורי במשטרה,
חוק ההתיישנות לא חל על מורשת קרב של אומה שלמה! וראש ענף
הסטוריה יחקור בערך בשנה הבאה; עד אז אלוהים גדול. האנשים
המפולפלים האלו שהציגו את הקייס, האמינו לתשובת ראש ענף
הסטוריה- לא כי התשובה היא כנה, לא כי היא מספקת; ולא כי הם
תמימים או אין להם ברירה אחרת, אלא כי הם ביקשו להאמין לתשובה
הזאת, הם חיפשו אותה; זו האבחנה שלי.
אף אחד לא התרגש מהתיק של ברק נתניהו שרון הנגבי וויצמן, גם אף
אחד לא התרגש מסגירת אותם תיקים, והסיבה אינה נעוצה באופי
התיקים או בחשיבותם, אלא במהותינו אנו שמקבלת כבר את המציאות
הזו כטבעית ורגילה לכל דבר.  
אנו מסתגלים דרך תהליך סמוי לחשיבה פגומה, בלתי נכונה, בלתי
מציאותית. אנו חיים את המציאות הפגומה, וכאילו הינה חלק מובן
מחיינו הרגילים.


אני בוהה בתיק של ברק של נתניהו ולא מוצא בהם דופן; אני חולה
על תוכנית משאל חם ומעריץ גם מזדהה עם משתתפיה; למען האמת, לא
התרגשתי כל כך מפרשת הנגבי החדשה ולו כי זו באמת ובתמים נורמה,
וזאת גם טענתו; מאוד הפריע לי שישראל לא העמידה את המנוולים
ההולנדים על מקומם, אולם בכלל לא ציפיתי שישראל תחזיר את
שגרירה מהולנד ותקלקל את ייחסיה עם מדינה אירופאית בשביל בעיה
כזאת; בירכתי על תשובת ראש מח' הסטוריה בצה"ל וראיתי בה
ניצחון! כן אני אישית החתום על השורות! שמתי לב לשינאה היוקדת
המזינה ומניעה מפלגה בישראל, אולם הזדהתי יותר עם השינאה של
מפלגה אחרת; אני כל זה בלי שהתכוונתי בכלל לזאת... בלי שחשבתי
על זה, בלי שתיכננתי את כל זה!
ולא רק אני לבדי במשחק הזה: הרבה מאוד אנשים שותפים איתי מבלי
שידעתי על קיומם, וגם הם לא ידעו עלי ועל תרומתי המבורכת
לשותפות הקולקטיבית הזאת להריסת מדינה- לא יותר. כל אחד תורם
את שלו וחלקו לשותפות קולקטיבית זו, ותרומתו מתקבלת בברכה
ומשלימה את הייעוד המדוייק שלה, מבלי שנעשה שום תיאום בין
השותפים, לא מראש ולא מהזנב.

התוצאה: חוסר גאווה לאומית, משטר נהנתן עד מושחת, מצב של
אין-גיבוי להחלטות לאומייות, התנהלות מדינית בלתי יציבה,
אפאטייות לאומית, פוליטיקה פנימית רעועה עד נפסדת, הנצחת
השיגרה הרקובה באופן שיטתי, וגם העולם רואה את זאת ומתייחס
אלינו בהתאם.

לתוצאה העגומה הזאת היגענו דרך חשיבה פגומה, שלא נולדנו
איתה כי-אם הסתגלנו אליה באופן בלתי ישיר, דרך תהליך
מסויים שהתמסרנו אליו מרצון- כי מצאנו בו הקלה מסויימת ששירת
את מטרותינו הרגעיות .

תן לי רעיון מר שרון, מה אפשר לעשות?
למען האמת אינני מודאג כל כך... זאת כי אני יודע נתון אחד
בוודאות שמרגיע אותי: יכולה ישראל לרדת לשפל המדרגה, אך למדרגה
האחרונה היא לא תגיע; הנוסחה הזאת קיימת מאז שנולד העם היהודי,
ומדינת ישראל היא מדינת היהודים; אין שום סיבה שהנוסחה הזאת
תפסיק להתקיים.

בברכה,
אלברט שבות







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-איך קוראים
לגבינה עם
העובש?


-גבינה מקולקלת?


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/10/04 23:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלברט שבות

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה