וואי, אתה יודע מה מצחיק? אתה עלית עליי, אני יודעת את זה.
אני יודעת שכל הקלפים שלי כבר אצלך בראש, ולי נשאר רק איזה אס
מצ'וקמק...
מה זה משנה בכלל...? עלית עליי! ואני עדיין לא אומרת לך כמה
שאתה צודק!
אני עדיין לא מודה בפשע...
אולי כי זה מפחיד אותי נורא לדעת שלמרות שאתה יודע שאני רוצה
שנחזור, אתה בשלך.
לא מגיב.
ונכון, עכשיו תבוא אליי עם הקלף של "אני ביישן ולא מביע רגשות
בקלות."
די... לא יכולה תמיד להיות ה"אמיצה" שבינינו! ועדיין... כמה
שאתה צודק...
ומה אני אגיד?
"שלום, מה עניינים? פשש, חם נורא בחוץ, אני עוד רגע מתפוגגת.
ישראלים. חוליגנים. מאחזים. אני רוצה אותך. אי יווני.
פריצקי. נומה יאיי. כבר אמרתי שאני רוצה אותך?!"
אתה, בניגוד לכל הקודמים שלך, לא ברור לי. קשה לי לפענח אותך.
לפעמים אני חושבת שאולי יש איזה קוד שעוד לא פיצחתי בשביל
להיכנס למחשבות שלך...
אז מה אני אגיד... איך אני אפרוץ לך פנימה?!
אני בטח אגיד שוב שאתה יפה...
אחד האנשים היותר יפים שאני מכירה, ושאתה מצחיק אותי. ושאתה
גורם לי להרגיש כמו ילדה, הילדה שלך...
ואתה תגחך, תסמיק אולי.
ואז אני אגיד שאני חושבת שהפעם זה יעבוד. שאני רואה כבר את
התמונה שלנו בראש, איך נלך לסרט ביחד, איך תבוא אליי, איך
נתחרפן ביחד... ושפעם שעברה - לא השקענו, לא פירגנו, לא היינו.
והפעם כן.
השתניתי... השתנינו.
ואתה תהיה בספק, אולי. ואני אגיד שיש בינינו משהו שיכול להאיר
את החדר, את החושך בחוץ...
אבל אתה לא תגיב.
אתה בשלך, תהנהן אולי, במקרה הטוב.
במקרה הרע - השתיקה שלך... ואני כמו נכביתי.
אבל דבר אחד אני לא אעשה - אני לא אשלוף את האס האחרון שלי.
ולא משנה כמה הוא כבר לא אס יותר...
הוא נרמס ונהרס לפני 2 דקות כשאמרתי לך את כתב ההרשעה שלי...
אבל במחשבה שנייה...
הוא הקלף האחרון שלי!
עבריינית שכמותי... פושעת נמלטת. אני אשאיר לעצמי דרך מילוט,
ואני אגיד שלא משנה לי, מה שתחליט. "אני לא אוהבת אותך", אני
אגיד.
ואני אשאיר בידך את כל הקלפים. אצא מהחדר, ואחשוב - וואי,
איזה טיפשה. שקרנית!
"אני לא אוהבת אותך"... בטח...
אתה רק... מאיר אותי. |
