מי היא זו, המושיטה ידה ברכות?
עיניה דומעות בצל עצי השלכת.
הלא תדע היא את דרכי הרחוקה מלבה,
נשכחה ועצובה במרומי הלבנה.
הלא תדעי צערי על חילוף עונות השנה?

מה רע היה בטעם הזר,
החולף הוא מרגע לרגע?
נזכר הוא בספרים הקדומים,
מרסן כל עצב ופגע.

הלא תדעי אהובת לבי,
את רגעי הנתק הכבירים.
את רשרוש העלים הזהובים,
את נפילת אלה האדומים,
והזיכרונות הנשכחים, העזובים,
על רגעים מקומות, צללים נסתרים,
אי שם חקוקים הם במרומי הלבנה.
הלא תדעי גם צערך על חילוף עונות השנה?