לכאורה כבר מאסתי מרגש ישן שדינו כבר גזרתי בסתר
מנסה בידי לאחוז בענן אשליות מתפזר לכל עבר
דכדוך די בסיסי מלווה את חיי,
זה לא סוד, בלעדיו אני מת
לא שקר, לא שווא, לא נימוק מחושב
מילותיי הן קביעה של אמת

בלי דין וחשבון,
עם סכין חלודה את הרגש עקרתי בכוח
בלעדיו יותר קל לי לשקול כל מצב,
בלי ערפול של עוגמה מול המוח
חיוך עוקצני על פני מתפשט כשבוהה אני פנימה בלי פחד
חושב על תקופות ארוכות של שמחה
מן הזמן בו היינו ביחד

אמנם אין בי עוז לפרק ולבזוז,
את הקשר קשרנו יחדיו
נשמתי הדואבת, עצמה היא שומרת,
כנסיכה במגדל משנהב
זאת לא אשמתי את צריכה להבין,
כי ראשי ונפשי הם פרודים
ואין לי ספק כי השניים שולחים הודעות עם תכנים די סותרים

אך אני רק חייל או שליח צנוע שבא להפיץ הבשורה
לא מושל אנוכי בממלכת הרגש,
גם לא אבקש כל סליחה...