הסטירה הזו, שלא מותירה דבר אחריה
השאירה אותי פצועה על הרצפה
רסיסי חלומות מפוזרים בכל עבר
וליבי המדמם ליכלך את השטיח
מנסה לקום ולא מצליחה
לא יכולה לראות את האור
עוצמת עיניים בציפייה לשינה
שתיקח אותי מכל הזוועה הזו
ומאומה
עוצמת עיניים וכל מה שרואה זה אותו
איתה.
וכל השקרים צפים חזרה
כאילו באו להזכיר לי עד כמה אני טיפשה
איך לא ראיתי את אותה הבגידה
וזה כל כך גלוי
לפחות אמור להיות גלוי לאחת כמוני,
בוגדת במקורה
וזה לא יותר קל
וזה לא עובר כל כך מהר
חיוך מפלסטיק מרוח על פני
ספק צחוק ספק ליגלוג
והעיניים.
העיניים הכחולות והגדולות שלי,
המחייכות והרכות
הפכו אדומות,
עצובות
והכל בגללי.
טיפשה. |
