מילים ולחן: טל
הקלטה: עמית שטרית
ביצוע- ילדי תימן
שירה ליווי: מתן לוי
שניים זקנים, כוכבי רוק לשעבר
שמים עצמם ברקע כמו פעם...
רק עכשיו
רגע אחד מנסים להחיות את העבר
נמאס להם מהחיים שאין להם
לא שרים לא שומעים
חתכו לעצמם
הוורידים
מסתכלים מהמרפסת בחוץ על השקיעה בפנים
אוחזים יד ביד ועדיין
אוהבים

זה אני

זקן יושב לבד בפינה,
מסכן, חושב עליו...
עכשיו מנסה לאכול בלי שיניים,
עם חורים
הוא כל כך אוהב אותם
הם לא אוהבים הורים
להתראות אני הולך הוא זעק
והבן שלו, את הדלת,
הוא טרק.

זה אני

הוא אונס אותם אחת אחת,
מכה בהן, משפיל
ןהן כואבות מסכנות,
מנסות להסתכל על בנים
רק שהדמעה תיפול ותנקה את הפנים

זה אני

מטוס טס, קורע,
ת'שמיים
והוא רואה איך הכחול מתעמעם כמו מים,
איפה עכשיו הוא יוכל לבקש סליחות,
וחכות נתקעות לו בלב
וקורעות

זה אני

וזה מביא לי דיכאון,
אני שוקע במרמורים ויגון,
מרטיב לי את החזה מבפנים,
זה דווקא עושה לי נעים
לראות אותם הורסים כורתים לי את עצמי ממני,
אבל
מסתכל לתוך שלולית,
זה כמו ראי,
זה כמו ראי,

זה אני