New Stage - Go To Main Page

טי אס
/
הספד יומולדת

לפעמים... לפעמים אני חושבת
מה אפשר לעשות, כשבנאדם רחוק?
מה אפשר לעשות, כשכבר אין כוח?
ואיך בכלל אפשר להתמודד עם זה?

אז ממ...
אני עוצמת עיניים. מנסה להתרכז.
האמת שבדרך כלל זה לא הולך.
באמת.
חחח זה מצחיק, למען האמת.
אבל.. את יודעת.
הצחוק מחפה על הבכי.

והנה את, פה.
עומדת מולי. כבר בת 16.
מספיק גדולה כדי להבין, אבל קטנה מכדי לדעת.

ו... פתאום אין לי מה להגיד.
פתאום אני במצב הזה שאנ'לא יודעת מה לעשות.
שאת יודעת... שנים עוברות, חברים מתרחקים.
זה גורם לך לחשוב על כל מיני דברים.

ולפעמים... לפעמים... לפעמים אנ'לא הכי...
את יודעת... מראה את זה...
או.... מודה בזה.
אבל זה כן כאן.

את.
ורק את.
ו...פתאום נפסקות המילים
ונעצרת המוסיקה

אבל לא את. ולא אני. ולא אף אחת משתינו.
את יודעת... זה ממשיך.
ועוד שנה 17, ואז 18.
ובלי ששמנו לב... 50.

ואז המוסיקה ממשיכה להתנגן
והמילים ממשיכות לזרום.

ואיתן.. אנחנו.
את. אני.
אני ואת.

ואני.. אני כאילו מחפשת את הפריצה הזאת החוצה.
המקום הזה שיגיד לי: "בואי לכאן, כאן הכל בסדר".
הבנאדם הזה שיבוא ויגיד לי: "אל דאגי. היא עוד תחזור".
אבל... אין מקום כזה.
וגם אין בנאדם כזה.

והאמת היא ש...שזה בסדר.
התרגלתי.
באמת כבר התרגלתי.

אבל את יודעת...
לפעמים...
לפעמים אני מעדיפה לא להתרגל.
לא לקבל את המצב כמו שהוא.
להילחם וזה.
אבל אין באמת על מה להילחם.
זו לא איזו מלחמה או משהו.
זה פשוט... את. אני.
אני ואת.

את יודעת..
תמיד ידעת.

וזהו.
לא... לא נותר הרבה כאן. כמו שאת רואה.
רק... רק את. אני.
ו...אני ואת?!



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 11/10/04 1:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
טי אס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה