(היום נסעתי לבקר אותך בבית האפור.
נהג מולי אדם שנראה כמו שאתה נראת פעם.
לשניה אחת, אולי פחות, חשבתי,
זה אתה. כאילו שאפשר).
שתי ידיים מושיטה שתתרומם מהמיטה,
עד ההליכון אשר יתמוך בך
בנסיונך להתייצב. אף פעם לא זכורה
לי יד שלך מושטת לעברי.
אתה צוחק. רוצה להיות נחמד ממש
כמו שאני... לא לכעוס ולא לבכות -
שתראה כמה אני ילדה טובה.
כמו שהיה. כמו שאתה. ילד, די עלוב.
מנשקת בבואי. האם נישקת? כסף
לעולם לא יהווה תחליף לנשיקות.
מנשקת בלכתי ומשלמת שהותך לעוד
דקה או עוד שנה, כי אין לדעת.
ולעתים כשהנורא מכל חולף במחשבה
אני יודעת שזה לא נורא בכלל
ומייחלת.
|
