|
שוקעת בתוך
ערימת מחשבות
וצליל של ים
שגורלו רק דמעות
מבכי של ילד
לבכי של ילדה
עוטף ברכות
וקורע בדממה
אשכב לי בשקט
אחייך חיוך קטן
אכסה את ראשי
כי אזל לי כבר הזמן
אפרד מהעולם
בגאווה ואהבה
ואין לי עוד מה לומר... |
|
|
מי שבא אלי
הביתה ולא מביא
לי מתנה, אני
חושב שהוא בעצם,
קצת בן זונה.
יהודה אטלס מספר
לנו בכיתה ג'
בפגישה בבית
ספר, על שיר
שבסוף החליט
לצנזר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.