הסרטן כרסם בריאות סבתי-
ליבה היה לו מר ושכלה חריף,
זרועותיה נאות.
אולם ריאותיה בושלו היטב
בקצב מדוד ואיטי,
ספחו לתוכן אט-אט את מתיקות התלאות.
חודשים מספר היה
שואף לתוכו את ניחוח הכליה
ואת טעם השריר,
מביט בתבשיל בתאווה ומגרגר.
משלח צבתותיו לעברה,
שפתיו מרוחות צחוק וריר,
כילד המגשש, בטרם עת,
אחר עוגת יום-הולדתו לאור המקרר.
טובי הקצבים עמלו
על ניתוח סבתי לרצועות דקות,
טובי הטבחים עמלו
בעשנם אט את ריאותיה.
פיטמוה היטב והיא התרגלה לנשק.
יתכן שזו הסיבה שנכדיה לא זכו לנשיקות,
ייתכן שלא רצתה להעביר לשפתינו
את טעם הלוואי שנשאה בשפתיה.
זכות הנבלה נלקחה מהכלב
על שום נבלותיו, וניתנה לסרטן.
והוא מלטף ריאותיה נקב, נקב,
נועץ בהן צבת אימתני.
מניח לגז לפעפע אט
מקלחת התבשיל ועל פניו חיוך מדושן.
אחר נאנח בהנאה-
אין כבשר שקוצב בידי טבח גרמני. |