|
אור אדום מהבהב על עמוד הנשא מעבר לשדות
מזכיר לי שאני קיימת
קורץ אלי מבעד לחלון הפתוח
מופיע ונעלם במקצב אחיד
תמיד באופק פועם ללא סוף
ירח מנצנץ בשחקים
זורח כל לילה ואינו מפר את השלווה
והאור האדום עודנו קיים
אני ואתה שכובים על מיטה
ידך חולפת ברכות על עורי
אתה פועם בבטחה בגופי
זורם איתי ברוגע בנחל מתעתע
ממחיש את קיומי
כדור כתמתם מגיח מבין ההרים
מחדיר חיים בשלוות הלילה
נקודת האור האדומה מהבהבת ללא הפסקה
אתה במיטתך, אך עדיין קרוב
החום של חיבוקך עדיין עוטף
שפתייך עדיין נוגעות הרפרוף בגופי
אתה נעלם, אך חוזר לזרועותיי
אין סוף לחלום, אין סוף להזייה |
|
|
היא אחזה בו
בידה
והביטה בו גדל
וגדל
וגדל
וגדל
-איך זה אמור
להכנס לפה שלי?
חשבה , אבל הוא
המשיך לגדול
ולגדול
ולגדול
ולגדול
ואז עבר שם
חקלאי ואמר לה -
המלפפון יגדל גם
אם לא תלטפי
אותו עם וזלין.
מיומנה של מיכלי
בקיבוץ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.