לילה הזוי.

הוא התעורר. העיניים שלו עדיין עצומות, עדיין לא קולט שהוא ער.
הוא חלם חלום, אך הוא לא זוכר הרבה חוץ מתמונה מטושטשת של
משהו.
הוא החל לקום מסתכל על החדר הפשוט שלו: מיטה מתקפלת, דלת עבה
מעץ זול יחסית, מחשב ישן יחסית, ארון עם 3 דלתות, 4 קירות
לבנים, שום דבר מיוחד, שום פוסטר, שום ציור.

הוא קם וציחצח את שיניו, השתין באסלה. כמו כל בוקר הוא הלך
לאכול ארוחת בוקר קטנה וכמו כל בוקר החלו הבחילות, והוא רץ
להקיא את מה שהוא אכל. אך הבוקר הזה היה שונה מכולם. לא היה לו
כאב ראש.
אותו כאב ראש שהוא פנה לראשונה לרופא לבירור, כי אלה היו כאבים
מאוד גדולים. לאחר כמה בדיקות בבית חולים לשם הוא הופנה אמרו
לו שכאבי הראש שלו הם תופעת לוואי שכיחה יחסית מהסרטן שהחל
לגדול לו בראש. הם אמרו לו שבניתוח יש אחוזים גבוהים שהוא ייצא
פגוע מוחית, לכן הוא לא הסכים לניתוח. הוא היה בן 18 ועולה
לכיתה י"ב. הוא, למרות מחאותיה של אימו, הוא לא הסכים לעבור את
הניתוח, והם אמרו לו שאין לו הרבה אופציות. אולי קרינות, אך
לשווא שיערו. סתם נשר שיער מראשו והסרטן רק עוקב לא יותר מזה,
אז הוא וויתר על ההקרנות.
הסידורים אורגנו והוא לומד בבית שלו. כמובן הם הודיעו לו כמה
זמן נשאר לו לחיות 3 שנים מזוינות.

תמיד היה איש בודד וניסה למלא את יומו בכל מיני פעילויות כמו
מחשב וספרים וטלוויזיה. היום הוא צריך ללכת לספריה במיוחד
עשאין לו את התקפי כאבי הראש שלו, אז לראשונה מזה חודשים הוא
החליט ללכת משם בלי שאמא שלו תסיע אותו. הוא רצה ללכת ברגל.

בספריה הוא לקח ספר שנקרא "ארבע עונות" של סטיבן קינג והוא החל
ללכת כשאחד ההתקפים של כאבי הראש שלו תפס אותו במפתיע. הוא
הפיל את ספרו על הרצפה וכרע ברך, מחזיק את ראשו. זה נמשך ונראה
שאף פעם לא יפסיק, כשאז היא הגיעה אותה ילדה יפה... היא החלה
לפסוע אליו. הוא לא ידע איך הוא יגיב.