למחפשי האהבה הנידונים להתמכר לבדידותם
לשיכורי כבוד, לאסירי עולם
להם שאינם זוכרים כמה רכה היד המלטפת  
כמה חם הוא החיבוק
לא ישמע אתכם אדם בבואכם
לא ידע כמה עצוב הריח של גופכם לבד על כר
למדחיקי הצורך אשר למדו לשכוח
כמה נעים החושך הנוצר
למענם בנשיפת הבל על הנר עת ישכבו לישון
להם שאין להם עבר
שהמציאו את עצמם אל מול מראה
באור ראשון
אשר שטף את עיניהם הרגישות
להם אני קוראת לקרוע
הינומת הבתולות
לא להניח לאימה לחלחל אל ימיהם בטרם עת
להגיון המעוות של הפחד השולט בהם לשלוט
לא להניח לבושה
כי חיוורונה עטפני חלשה
עד בא יומי האחרון.