כמה שזה יישמע לך מגוחך - אנחנו בזמן,
בו אלוהים מעמיד אותנו במבחן.
את האהבה שלנו, את זאת שהייתה,
ואת הקשר המדהים שיצרנו בעזרתה.
8 חודשים, אמנם אנשים לא יסכימו עמי,
אך זאת תקופה כל כך קצרה בשביל אהבה אמיתית.
אני כותבת את השיר הזה, אחרי פאקינג 7 חודשים,
ובתקופה הזאת השתנו כל כך הרבה דברים...
הרגשות, המעשים, המילים, המבטים,
הפגישות, ההערכה, ההודעות, החברים.
ולפעמים אני מרגישה שזה חד צדדי,
אבל יש משהו שמבחינתי לא ישתנה לעולמים.
ואני נזהרת, כי למדתי על בשרי שאין דבר כזה "לעולם",
אבל - האהבה שלי אליך זורמת לי בדם!
זה אמנם לא אותו הדבר, אפילו לא קרוב,
וזה ישתנה, ויגבר, וידעך, אבל אני לא אפסיק לאהוב!
לא משנה באיזו כמות או צורה,
הנשמות שלנו התלכדו בכזאת עוצמה...
זה מה שמיוחד בנו וזו הסיבה שאני בטוחה,
שעכשיו זה זמן האמת, פה מתבטאת האהבה!
אז אמנם אנחנו לא ביחד, ואנחנו לא "אוהבים",
והמשכנו והיינו ונהיה עם אחרים.
אבל זה רק מחזק אותנו, רק מגביר את הגעגוע,
ואם נועדנו - עוד נחזור, גם אם הזמן עוד לא ידוע,
ואולי לא מחר ואולי גם לא בעוד כמה שנים,
ואולי אפילו נקים משפחה עם בני זוג אחרים,
אבל בסוף, אולי אפילו בשמיים,
לאחר רדת המסך, הגורל עוד ימחא לנו כפיים.
את המלאכים שלנו, אולי עוד נזכה לראות,
ואם לא - אז לפחות זכינו לאהבה שכזאת.
מוזר, מוקדש לך שיר ועבר כל כך הרבה זמן,
ואני עדיין חושבת... עדיין מתגעגעת
כנראה שאלה השאלות המכשילות במבחן!
לפעמים אני יושבת וסתם עולים בי זכרונות,
ואני לא מצליחה להבין, איך העזנו לוותר על אהבה שכזאת.
אבל זה זמן המבחן, תאמין או לא,
ואני ניגשת לטסט בידיעה - שאהבה שלנו תנצח למרות הכל!
לא מזמן חשבתי על השיר שלנו, "לא הייתי משנה שום דבר",
וזה באמת נכון, כמה שזה יישמע לך מוזר.
הכל מתוכנן וככה זה נועד להיות,
אז כן, "לא הייתי משנה..." לא את הפרידה ולא את הדמעות.
אומרים שכשאוהבים מישהו, רוצים שהוא יהיה מאושר,
אז כנראה שעכשיו אני אוהבת אותך בכנות, אהוב יקר.
אני אהבתי אותך, אני אוהבת... ואני אוהב!
אני יודעת שאני אוהב...
וזה הזמן שלי לומר שלום, נכון לעכשיו!