יום אחד היו שני אנשים שנפגשו. שניהם אכולי טראומות. הם ניסו
לצאת מהייאוש ע"י יצירת חיים משלהם. אבל גם לאחר שנולדה,
הייאוש לא סר מהם. כל חייה ניסתה להאמין. התקווה שלה הייתה
שיום יבוא והייאוש יעזוב גם אותה. הייתה מין ילדת טבע שכזאת.
מטיילת, מסתכלת, מחפשת טוב איפה שיש רק רע. היא לא ממש מצאה.
היא הלכה לגן וראתה ילדים מרביצים. היא הלכה לבית הספר וראתה
את אותם ילדים מרביצים מכות יותר חזקות. היא התמכרה אליהם. היא
החליטה להיות חברה של הילדים הרעים ביותר בתקווה להוציא מהם את
הרוע ולהשאיר את הטוב. זה לא הלך לה.

היא הלכה לצבא. תפקיד עוזר שכזה. לקחת בעיות של חיילים ולעזור
להם. היא תמיד חיפשה לעזור למקרים הכי קשים. אבל תמיד המקרים
היו קשים מידי. לפעמים כשהיא לבד היא נזכרת. נזכרת איך נולדה
מתוך ייאוש לייאוש אחר. ייאוש חדש ישן שכזה. תמיד היא חשבה
שהיא לא תהיה מיואשת. אבל הנאיביות שלה הובילה אותה למלחמות
בטחנות רוח. היא חיפשה את טחנות הרוח הכי חזקות להילחם בהן.
מצאה אחרי הצבא, או יותר נכון אחרי השירות הסדיר, את חיל
המודיעין.

היא חשבה שאם היא תדע הכל, היא תוכל לנסות לתקן. אבל היא לא
מצליחה לתקן אפילו את עצמה...
חיה בתוך בועה של ייאוש ולא מצליחה לצאת ממנה. ילדים עדיין אין
לה. היא החליטה שעד שהייאוש לא יעבור, היא לא מביאה חיים משל
עצמה. תמיד חשבה שלהורים שלה לא היה טוב בגללה. כי לא הייתה
טובה מספיק. בגלל שנדבק בה ייאושם. למיואשת לא מגיע להיות אמא,
כמו שלאמה לא היה מגיע ילדה טובה כמוה. וגם אבא שלה, שאהבה
מאוד, מעולם לא השכיל להבין אותה.

כל חייה ניסתה להסביר לו שהחיים מספיק יפים, אך הוא פשוט היה
אבוד בעבר שלו. מרוב זוועות שראה הוא כבר איבד את היכולת לראות
את האור. בגלל זה אהב אותה כל כך. הנר הקטן שלו. זה לא ממש
הספיק לה. היא רצתה שיאהב את העולם ולא רק את הבת שלו. אבל יש
אנשים שפשוט איבדו את היכולת לאהוב את העולם. הנר שלהם כבה
בעודם חיים. היא לעולם לא תבין זאת.

מבחינתה נר לא נכבה לעולם. אבל היא יודעת בתוך תוכה, שכל נר
כבה בסיכומו של דבר. אמנם היא אכולת תערובת של הרבה ייאוש וקצת
אמונה, אך אין שום סיבה שבעולם לחוסר אמונה בעצמה. 'התרופה
הטובה ביותר שניתן להציע לבעיה שלי היא המראה'. היא צריכה אמנם
להסתכל שעות על עצמה בשביל להשתכנע שהיא איננה המיואשת עלי
אדמות, אבל יש לה סיכוי. כי גם הגברים החזקים ביותר שניצלו
אותה כל חייה יכולים להשתנות, אם רק תדע להיות חזקה מהם. גם אם
היא חושבת שכולם מכירים אותה, הגיע הזמן שתכיר את עצמה. מספיק
להתחבא מאחורי מסכים ומיקרופונים. זה הזמן למראה.

לפעמים היא הולכת ברחוב ורואה דתיים. חסידי ברסלב כאלה, שפשוט
שמחים לחיות. יש להם סטיקר שראתה פעם. "אין שום ייאוש בעולם".
חבל שעם כל האמונה שלה, לזה לא תאמין לעולם. אבל האמת היחידה
שהיא אינה יודעת, היא שהייאוש הינו דבר טוב. ללא הייאוש שלנו
לעולם לא נשכיל לשאוף לטוב. רק צריך להפסיק לחפש את הטוב
המוחלט, כי באמת שהוא לא קיים. אולי אחרי שמכבים את הנר.

אין זו סיבה לא לדלוק קצת בשביל להכניס טיפת אור לתוך החושך
הגדול בו היא חיה. חשוב שתבין שאם תעשה כמה נרות משל עצמה, זה
יעזור לה לנצח את החושך. כי כשהבן שלך לומד לומר "אמא", אין
שום ייאוש בעולם כלל.