|
זו השעה בה הכל נעצר
ומפצל נתיבנו לשניים
בה הכל מתערבב באסור ומותר
ואין טעם לתהות ובינתיים...
זו השעה בה הספר נפתח
והפרק בדיו מיוסרת
נכתב בשורות אדומות מכאב
מנוקד בשקידה מיותרת
זו השעה בה דקות דוחקות
והזמן במבוכה משוועת
בה אותן העיניים כבר לא צוחקות
והיד כבר איננה נוגעת
והאיך עוד נוכל להשכיל בתוך כך
בשעה שלוחצת בלי בושת
בה אתמול מתבונן בנו כה מצוברח
ודורש שנבחר בו בלי קושי
ואתה מתדפק על דלתי המותית
שנועלת עצמה בפניך
השעה כבר חלפה ואספה מאיתי
את כמיהת המחר מעיניך. |
|
|
השיער הבלונדיני
המהמם, העיניים
המבוהלות,
המדהימות
בלחותן,
המסתכלות עליי
ביראה והריסים
שהצלו עליהן;
השמלה הלבנבנה
שלך שתאמה באופן
מושלם את
הנעליים,
השפתיים
החושניות, העור
התכול... זה מה
שעשה אותך כל כך
בלתי נשכחת
כשהכנסתי אותך
לסיר.
גרגמל נזכר
בדרדסית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.