וטוב לי פתאום.
ככה סתם, משום מקום, התגנב לו פתאום מן אושר מפוכח,
בלי אשליות על אהבת אמת
שמחכה לי אי שם
בתוך גבר שזוף ושרירי.
אהבת האמת שלי אותרה כבר מזמן
ואולי היא לא איתי כרגע
וגם לא תהיה
אבל היתה, ונשארה עמוק עמוק
בתוך הראש שלי ובתוך עוד כמה מכתבים
ורגשות של שנינו.
בלי סיבה, ואולי בעצם בגלל כל הסיבות
בעולם,
אני מחייכת ובוכה וחושבת עליו
והרבה יותר על עצמי
ומבינה שככה טוב לו, וגם לי,
וגם לכל העולם
שאולי הפסיד עוד סיפור על אהבה שנגמר
בחתונה מפוארת עם סידורי פרחים
בטוב טעם על השולחנות המקושטים,
אבל הרוויח בכל זאת,
משהו,
אולי.
אז הוא יפסיק לאהוב אותי,
מתישהו,
אני מניחה,
וילך ויזיין כמה בנות ויאמר להן
מילים מתוקות ואדומות
כמו שאמר לי,
אולי אפילו יותר,
אבל אני הייתי הראשונה.


             29.8.04    3:00