בעקבות "מעגלים" ו-"מהגרים" של אפי ג'ה. אני מודה לאפי ג'ה על
התיקונים הנבונים שהיא הציעה לטיוטה הראשונה של הסיפור.


כאשר אלך

יהיה בסדר.
זה מה שהקופאית הרוסייה אמרה לך. הגברת שעמדה בתור לפניך, שאלה
אותך: אתה רווק? היא התבוננה במצרכים שקנית - שקית של פסטה
מוכנה, שתי עגבניות, שני מלפפונים, שני בקבוקים של בריזר לימון
- ואמרה: אתה רווק? לא נורא.
אבא שלך צוחק כשהוא מגלה בריזר במקרר שלך. זה משקה של בחורות,
הוא אומר.
הקופאית הרוסייה, אולי מופתעת מהבוטות הישראלית, העבירה את
מבטה מהאשה שלפניך אליך. יהיה בסדר, אמרה.

יהיה בסדר.
זה מה שאחותך אמרה לך בטלפון. התקשרת לספר לה ששוב שכחת להזמין
בלון גז כשהראשון נגמר. עכשיו כשנגמר גם השני, אין לך איך לחמם
את הפסטה המוכנה. רק דקה וחצי של בישול, הבטיחה השקית, ואתה לא
הצלחת לחמם אותה.
יהיה בסדר, אמרה לך אחותך, למה שלא תצא לאכול בחוץ? מאז ששלהבת
עזבה, אתה בקושי יוצא. למה שלא תצא לאכול בחוץ?
עם מי אני אצא? הקשית עליה, קיווית שתציע את עצמה. עם מי אני
אצא? לכל החברים שלי יש ילדים, הם לא יוצאים מהבית.
תצא כדי לפגוש אנשים, אמרה לך אחותך. תצא כדי לפגוש אנשים
חדשים. לפגוש בחורות.
אני לא יודע איך לעשות את זה, אמרת לה. אני לא יודע איך לעשות
את זה, ובסוף זה רק הופך אותי יותר מדוכדך.
אחותך נאנחה, וטענה שזה לא כל כך מסובך. יהיה בסדר, אמרה.

יהיה בסדר.
זה מה שאלטר הקטן אמר לך, כשהתיישבת לידו בבר. רק שניכם ישבתם
שם, כל שאר האנשים סביב השולחנות. כל שאר האנשים בזוגות, או
בקבוצות של חבר'ה, שמעת לעת נחשול צחוק עלה מהם, נחבט בעורפך,
איים להטביע אותך.
קח נשימה עמוקה, אמר לך אלטר, תזמין מה שבא לך. יש לך כסף. אתה
נראה טוב.
הנהנת אל אלטר בהסכמה, אבל כשהברמנית פנתה אליך, הקשסה עם ליים
שהיתה עשויה להפוך אותך למתוחכם בעיניה, התחלפה לך בקורונה.
בירה של בחורות, אמר לך אלטר, מהדהד את מילותיו של אביך, את
מבע פניה של הברמנית.
את מאד מוכרת לי, גמגמת אל פניה של הברמנית.
את מאד מוכרת לי, אמרת לברמנית. את דומה לזמרת ההיא, ממינימל
קומפקט, איך קוראים לה?
איך קוראים לה? שאלת את הברמנית, והצעת: שפיגל? ברכה שפיגל?
מלכה שפיגל, תיקן אותך אלטר.
מלכה שפיגל, אמרת לברמנית.
אני לא מכירה, אמרה הברמנית. זה כנראה מלפני זמני.
נו, ניסית לשדל אותה. היא שרה את הלהיט הגדול שלהם. היא שרה את
השיר שמופיע בסרט על המלאך שהופך להיות אדם רגיל.
זה עם ניקולאס קייג' ומג ראיין? שאלה הברמנית, ואתה מלמלת:
לא... לא חשוב.
אפילו עם הברמנית אני לא מצליח לקשור שיחה, קיטרת לאלטר. אני
היחיד ליד הבר, ואפילו עם הברמנית אני לא מצליח לקשור שיחה.
אלטר שאב קשסה-ליים דרך קשית וטפח על כתפך. יהיה בסדר, אמר.

יהיה בסדר.
זה מה שאמרת לעצמך בחצות, כשהבר התחיל להתמלא, ושלושת הקורנות
ששתית כבר גרמו לך בחילה. הדי ג'י שהגיע זמן קצר לפני כן השמיע
מוזיקה שתחילה לא מצאה חן בעיניך. מה שבנעוריך היה מוסכם על
הכל כתקלה בתקליט, הפך לאופנה: שבריר השיר שחוזר על עצמו שוב
ושוב. קולו של הזמר החורק, נתקע וחוזר בשנית על אותו משפט.
לבסוף הדי ג'י התעייף, והניח לשירים להתגלגל בלי הפרעה. הניח
לקצב להפוך איטי. לזמר להפוך נוגה.
פתאום זיהית את קולו המוכר של עמיר לב שר על מהגרים. שר על
סבתא יפה, ועל תינוק.
זה עמיר לב, אמרת לברמנית. זה עמיר לב, אני מכיר אותו.
באמת? שאלה הברמנית. זה דיסק מאד יפה.
זה דיסק מאד יפה, אמרה הברמנית. אני אוהבת את עמיר לב.
הברמנית חייכה אליך, ונשענה על הבר. היא חייכה אליך, והמתינה
שתמשיך בשיחה.
הוא למד איתי באוניברסיטה, אמרת לה. הוא למד איתי מתמטיקה
באוניברסיטה.
באמת? שאלה הברמנית. אבל הוא זמר.
באמת? שאלה הברמנית, מפקפקת בדבריך. היא נתקה מהבר, תרה אחר
לקוחות צמאים.
תרת אתה אחר לקוחות בודדות. בחורות נאות, בודדות, לא מאיימות.
אלטר הקטן ציטט באוזניך את "שיר הנמר הקליל" של אבידן. כדי
לטעת בך אומץ, ציטט אלטר הקטן את "שיר הנמר הקליל".
בקצה הבר ישבה בחורה וכתבה בכתב יד צפוף על מפית. בחורה נאה
ובודדה כתבה שיר על מפית. לרגע הרימה ראשה אליך, וחשפה שיניים
וברזלים. בחורה בודדה, לא מאיימת. בחורה לפי מידותיך.
אתה נמר סנגלי, הבטיח אלטר, מדרבן אותך לגשת אליה.
אבל אתה יצאת מהבר.
מה מחכה לך בבית? קרא אחריך. פסטה שלא ניתן לחמם? שתי חפיסות
של לוריון? מכתב פרידה משלהבת על המקרר?
אני לא צריך למהר. אמרת לעצמך, פוסע מהר ברחובות חשוכים. אני
לא צריך למהר ולנסות להכיר בחורות חדשות. אני יכול לקחת את
הזמן שלי. יהיה בסדר.


ספירלות

בצהרי היום אחותך מעירה אותך. היא משתמשת במפתח ששמרה מהימים
שגרתם יחד, נכנסת, ומעירה אותך.
למה ניתקת את הטלפון? היא שואלת. למה ניתקת את הטלפון? התקשרתי
כל הבוקר, ולא היתה תשובה.
דאגתי לך, אחותך אומרת, אוספת את הבגדים הפזורים. אוספת את
הכוסות והצלחות הפזורות. אתה חייב לדאוג לעצמך קצת יותר. אתה
חייב לנקות פה לפעמים, או להביא עוזרת.
אני לא מבין למה את דואגת, אתה משקר (בדיוק בגלל זה ניתקת את
הטלפון). אני לא מבין למה את דואגת. הרי בעצמך אמרת שאת מפסיקה
לדאוג לי.
אתה רואה שהיא נפגעת, ומתחרט שהזכרת את זה. אתה רואה שהיא
נפגעת, אבל שותק.
את זה כבר אפשר להוריד? היא שואלת, מצביעה על המכתב שצמוד
למקרר במגנט. את זה כבר אפשר להוריד? עברה כמעט חצי שנה מאז
שהיא עזבה.
לא, לא, תשאירי את זה, אתה אומר. אני יודע שאני משוגע, אבל אני
צריך שזה ישאר שם. אני צריך עוד קצת זמן. עוד קצת זמן אני אהיה
בסדר.

איך מתקדמות ההכנות לחתונה? אתה שואל את אחותך, כשהיא מתחילה
לזוע בכסאה ולחפש את עיני המלצר. איך מתקדמות ההכנות? יש לכם
כבר צלם?
אחותך מונה בפניך את המטלות שכבר הושלמו, ואת אלה שעוד תלויות
מעליה. אחותך מדקלמת שמות של אנשים, סוכמת מחירים, מנחשת סכומי
צ'קים. אתה לא מקשיב. אתה שמח לשמוע את קולה מתנגן. אתה שמח
שהיא מתעכבת בחברתך עוד רגע.
אהבה צריך לחפש, היא אומרת לך. אהבה צריך לחפש, היא לא באה
לבד.
אני יודע את זה, אתה אומר לה. אני יודע אתה זה, אבל אני צריך
עוד זמן.
אתה צריך לדאוג לעצמך יותר טוב, היא לוקחת את כף ידך בידיה,
ומעבירה את אצבעותיה לרוחב הפרק שלך. אתה צריך לדאוג לעצמך,
אין מישהו אחר שיעשה את זה במקומך.
אבא שלך אומר, שבחורות לוקחות כדורים, כי הן לא באמת רוצות
למות. הן מקוות שמישהו ימצא אותן. אם מישהו באמת רוצה למות,
הוא חותך את הורידים שלו לאורך, לא לרוחב.
היה די ג'י מוצלח בבר שהייתי בו אתמול, אתה אומר לאחותך. אולי
תקחו אותו?
בכלל שכחתי מזה, אומרת אחותך. איך היה?
היה בסדר, אתה אומר. היה בסדר.

בערב אחותך מתקשרת לתת לך שני מספרי טלפון. אחד של מישהי שמנקה
בתים, ואחד של מישהי שכדאי לך לצאת איתה.
היא בחורה מאד נחמדה, אומרת אחותך. היא נראית טוב.
אני חושב שעוד לא הגיע הזמן. אתה אומר. אני חושב שאני צריך עוד
זמן כדי להתגבר על שלהבת.
כבר עברה חצי שנה, אומרת אחותך. כבר עברה חצי שנה, וכל הקטע עם
שלהבת, כמה זמן הוא נמשך? ממה אתה עושה כזה עניין?
ממה אתה עושה כזה עניין? שואלת אחותך. איך אתה יכול להיות ככה
תקוע על מישהי שיצאת איתה בדיוק שלושה ימים?
אני לא תקוע. אתה אומר. אני הולך במעגלים.
זה אותו דבר, אומרת אחותך.
זה לא אותו דבר, אתה אומר. אני הולך במעגלים, אבל מתקדם אל
המרכז. אני בטוח בזה. אני מתקדם אל המרכז.
אתה צריך לדאוג לעצמך, אומרת אחותך.
אני בסדר, אתה אומר.


תפילה לשנה חדשה

עוד שנה הטלפון פתאום יצלצל.  אתה תסדר את הדירה לקראת הדייט
שלך, ותוריד את המכתב מהמקרר. אתה תארגן את הדירה לקראת הבחורה
שפגשת שבוע לפני כן בבר, הבחורה שכבר יצאת איתה פעמיים, ועכשיו
הזמנת אל דירתך. תושיט ידך אל המכתב, ואז הטלפון יצלצל.
באוויר יעמדו ריחות נעימים. הריחות הסבוניים שהשאירה הבחורה
שמנקה את הדירה יתערבבו באלו של הבשר והירקות שמתבשלים בתנור,
וישרו עליך בטחון. על השיש יעמוד בקבוק של גלנפידיך ולידו כוס
חצי מלאה. ברדיו יתנגן שיר שתתחיל לפזם איתו מבלי לשים לב,
ואז, כשהטלפון יצלצל, פתאום המנגינה תהפוך בפיך למילים:
Feel no shame for what you are.
כשהטלפון יצלצל, מכתב הפרידה של שלהבת כבר יהיה בעיניך סתם
פיסת נייר. סתם פיסת נייר שנשכחה זמן רק מדי על המקרר. ביד קלה
תתלוש אותו, ועדיין אוחז בו, תענה לטלפון. עיניך ירפרפו על כתב
היד המסתלסל, והוא כבר לא יחתוך אותך. המילים תהיינה סתם
מילים.
זאת אני, תאמר לך שלהבת.
ולמרות שתדע שזאת היא, עוד בטרם תשמע את קולה, אתה תשתוק רגע.
אתה תדע שזאת היא עוד בטרם תשמע את קולה, כי הרי היא חייבת
להתקשר. כי הרי לא ייתכן שאפשר להשרף כך, וששלהבת לא תתקשר. כי
הרי הסימטריות הרבות מני ספור של המעגל, מחייבות שהיא תתקשר.
הרי לא יעלה על הדעת שבמרכז המעגל, בו אתה סובב סחור סחור, יש
רק חלל ריק.
אתה תשתוק רגע, ואז תשאל: מה שלומך, שלהבת?
ואז גם שלהבת תשתוק רגע.
ואז שלהבת תגיד: אני בסדר. מה קורה אצלך?
אני בסדר, אתה תשקר. אני בסדר.