אין לי התגלויות. תמיד רציתי כל כך שתהיינה לי, מאז שהייתי
ילדה קטנה. כל מה שקראתי בספרים, ובמגזינים, ובתנ"ך. סיפורים
על אנשים שנסעו במכונית ולפתע חטף אותם חייזר, מודטים שנכנסו
לשלווה פנימית וקיבלו מסר ברור משליחי הקב"ה, וכשהתעוררו הבינו
שזהו ייעודם בחיים ויצאו להפיץ אור בעם. סיפורים מאלפים על
אנשים פשוטים מן השורה, שמעולם לא התעסקו במיסטיקה, ויום אחד
התגלה בחלומם סבא, ובפיו מסר ברור.
ואני, כבר האמנתי, עוד לפני שמלאו לי שמונה, שיש עב"מים בעולם,
והאור הגנוז נובע בחלקים שונים על כדור הארץ, וקריסטלים יחזירו
אותך לגלגולים קודמים. ומעולם לא חוויתי שום הארה, או התגלות,
או קול מסתורי שבא אלי באמצע הלילה.
וכל כך כל כך רציתי.
כל כך רציתי שמישהו יום אחד יבוא אלי, ובאהבה אין קץ יספר לי
מי אני בעצם. ומה הם רוצים ממני. וכמה חזקה תהיה התחושה, של
אנרגיה שתעבור לתוך גופי, ותחדד את התאים שלי, ותאיר אותי.
אני זוכרת את הפעם האחרונה ששכבתי עם בחור.
הוא היה רזה, והגוף שלו היה חלקלק, נעים כזה. היו לו פנים של
ילד, עם גבות דקות ונקיות.
ושפתיים דקות וקטנות. התחלתי איתו במסיבה, וזה התפתח די מהר,
למרות שלא היה לו הרבה להגיד. די ניהלתי את העניינים.
נפגשנו לאחרונה באקראי. יצאתי מסרט בסינמטק עם ידיד, והוא
בדיוק נכנס. זיהיתי אותו, עברה בי מחשבה של סגירות, אבל בחצאי
המאיות שנותרו לי, החלטתי להתמודד מול ההכחשה ואמרתי שלום. גם
הוא השיב שלום, אמר שהתקשר אלי לפני זמן מה בכדי לשאול משהו
שחשב שיש לי מושג לגביו. זה היה מחזה מוזר, אבל גם לא. זה היה
כל כך לא מוזר בעולם. קיבלתי את העובדה שפגשתי מישהו ששכבתי
איתו, וזה לא מגרד לי את קצה העפעף. אז מה אם הוא יפה, אז מה
אם הוא חמוד. פשוט הכרנו בדרך זו, כל אחד מכיר מישהו בדרך
משלו, לא? למה שזיון יהיה שונה?
היה לו זין יפה, הכל היה כל כך אסתטי אצלו, ונעים. בזמן שנגעתי
בו הוא הביט בי מרוגש לחלוטין, כאילו החלומות שלו התגשמו,
בעיניים גדולות של ילד, וחיוך ענקי. קיבלת את הממתקים שלך, ילד
קטן, חשבתי בלב. מעולם לא ראיתי מישהו כל כך מתוק כמו שהוא היה
באותה השעה.
אחר כך הוא עשה את מה שעשה, לא ממש השקיע, אבל לי היה חשוב
המגע באותן שניות, אז הקלתי ראש. למחרת אמרנו להתראות, ובאמת,
לא שבנו להתראות.
אחריו הפסקתי פתאום להאמין.
שיש מישהו, שאפילו בדקות המעטות האלו, של הזיון, לא מוכן להיות
חלק מהמיקרוקוסמוס הקטן שנוצר במיטה. ברגע הזה שבו יש רק שני
אנשים ורצון חייתי להתחכך. כל השיחות, המבטים, הנגיעות. מצידי
שלא יהיה להם המשך, אבל הם חייבים להתקיים במיטה. להרגיש חלק
ממשהו, מתנועה, מחוויה.
אני לא רוצה להגדיר את עצמי כפחדנית, אבל אני כזו.
כבר הפסקתי להאמין שאפשר להמשיך את הקשרים האלו מחוץ למיטה.
שיש מישהו שבאמת רוצה אותי, כי אני גם המבטים בתוך המיטה.
שאת ההתכרבלות אפשר להמשיך גם כשרוצים סתם.
אפילו להגיד את השקרים הכי צפויים, אפילו.
אבל אני עדיין מאמינה שיום אחד, בזמן ארוחת הערב, בין מלפפון
לחביתה, יופיע איזה משה רבנו, ובעיניים גדולות גדולות, יגיד לי
כמה אני יפה. |
