כשטוב, קשה להיפרד.
המוח אומר שצריך לעזוב,
אך מגנט הלב עקשן מתמיד.
הדמעות שנושרות ללא הרף מעיני היבשות
מערפלות את האופק הסתוי.

לבנות גדרות על חומות,
להסתגר בתוכן ולפרוץ לעת הצורך.
מחפשת לשאוב כוחות מבאר הידיעה,
נשארת בלי אוויר, בלי שקט,
עם פחד.

פחד מאובדן, פחד מבדידות,
פחד משינוי.
רוצה להתנתק מהתלות,
להשתחרר מכבלי ה"אני",
אבל הכי קשה להיפרד מעצמי...